במהלך הניסוי המעשי, הוכנסו המשתתפים בתחנה הראשונה למצבים המדמים הצפה חושית קיצונית. הם נדרשו לפתור חידות ומשימות קוגניטיביות מורכבות תחת שילוב מתיש של רעשים חזקים וגירויים ויזואליים מהבהבים בו-זמנית. ניסוי זה ממחיש באופן ישיר את המאמץ האדיר והתסכול של ילד בעל תגובתיות-יתר המנסה להישאר מרוכז בכיתה, בזמן שרעש מזגן שגרתי נשמע באוזניו כמו מנוע מטוס.
בתחנה השנייה הושם דגש על הפן המוטורי-תחושתי. אנשי הצוות עטו על ידיהם כפפות עבות ומגושמות ונדרשו לבצע פעולות יומיומיות בסיסיות, דוגמת כפתור חולצה או משימות הדורשות דיוק עדין. הניסוי דימה תת תחושה באצבעות, וחשף בפני המורים כיצד פעולה פשוטה הופכת למשימה מתישה ומרוקנת מאנרגיה.
זוהי בדיוק המציאות של ילדים בעלי תת-תגובתיות, הנזקקים לגירויים חזקים במיוחד לצורך תחושת גופם והסביבה. הפעולה חשפה למאמץ האדיר שמשקיע ילד עם קשיים בוויסות חושי ומוטורי רק כדי להישאר מרוכז או כדי להבחין ולזהות חפצים יומיים.
במהלך השבוע, גם הילדים לקחו חלק פעיל בתחנות חקירה והגדירו את עולמם לצוות בצורה מוחשית. הם התנסו בפעילויות מעוררות ומווסתות, בחרו באמצעות תקשורת תומכת חליפית (תת"ח) את הפעילויות והביעו את תחושותיהם. הצוות עקב ברגישות אחר תגובותיהם לגירויים החושים השונים, וסימן בטבלה ייעודית כיצד השפיעו הגירויים על הילדים. כעת, רשת "פרח ישראל" וצוותי החינוך והטיפול מיישמים את התובנות מהסדנה באופן פרקטי ביום-יום, לטובת יצירת סביבה רגועה ואוספת עבור כל תלמיד, מתוך אמפתיה מוחלטת וחיבור עמוק לשטח.