"ילדים רבים על תשומת לב כל הזמן, וכל עוד אנחנו מספקים להם תשומת לב הם ימשיכו לריב עליה. כשאת במקום של 'די, מספיק, תעזבו, למה?' - הם לא יפסיקו. מבחינתם, אין תשומת לב חיובית או שלילית. עצם התגובה מצידך הוא חיובי עבורם. ואת לא צריכה לחשוש שהם ייעלבו כשאת מעירה. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: עד כמה ניתן לשלוט במצב, ולא בילד? ואיך ועד כמה אנחנו יכולים להגיב?"
"עלייך להודיע להם: 'תקשיבו, ילדים. כשאני מביאה משהו למישהו, השני צועק ועושה בלגן. ואני מגיבה לזה, ואני לא רוצה להגיב יותר. אתם הדבר הכי חשוב בחיי. מהיום, אני לא מדברת על זה יותר. אם אני רואה בלגן כי אחד מכם לקח מהשני משהו - אני מחזירה לילד שזה נחטף ממנו'. אל תגיבי לילד שפגע. זה צריך להיות מוסדר ומסודר, לכן אני ממליצה שוב ושוב על הדרכות הורים".
"הילדה נכנסת למקום של הרגלים. הכל תלוי בך ובמה את תעשי. יש להרגיל את הילדה לכך שלא כל דרישה שלה מתבצעת. זה מתחיל בך. כשיש לך חולשה לילדה, והיא מבינה את זה, את הופכת להיות החוליה החלשה. ואת פשוט מקלקלת את הילדה. הילדה שלך מאוד חכמה. כשהיא הולכת לישון, את מדגדגת אותה, צוחקת איתה - את צריכה לשבת כמו פסל. הילדה צריכה לישון. בכל שעה שאת יושבת לידה היא מפסידה שעת שינה".
"לפעמים צריך להתרחק מהבית. תעשי קורס כל ערב, תיפגשי עם חברות, תשבי בגינה ותבכי, אבל אל תהיי בבית. אם את נקודת התורפה, אם את לא מצליחה לגייס כוחות ולהתרחק, את צריכה לעבוד על עצמך ולשמור על כבודך. אבל אם תמשיכי לשבת שם לידה ואת לא מסוגלת להגיד 'אני מזיקה לבת שלי, מייצרת מערכת יחסים תלותית וחולנית', את בבעיה".
התרעות פיקוד העורף