משבר גלובלי: מאוניברסיטת קליפורניה ועד הרווארד
המצב חמור אפילו יותר בקמפוס סן דייגו, שם מספר הסטודנטים בשנה הראשונה בעלי כישורי מתמטיקה הנמוכים מרמת תיכון זינק כמעט פי שלושים בתוך חמש שנים, והגיע ליחס של כמעט אחד לשמונה. המרצים שם טוענים כי כ-70% מאותם סטודנטים מתקשים אינם מתפקדים אפילו ברמה המצופה מנער בן 14.
מגפת הקורונה, שקיעת הקריאה וביטול בחינות הקבלה
במקביל, האוניברסיטאות עצמן החמירו את המצב כאשר זנחו את סטנדרטי הקבלה הנוקשים. לפני מגפת הקורונה, יותר ממחצית מהאוניברסיטאות בארה"ב המעניקות תואר ראשון דרשו בחינות קבלה סטנדרטיות כמו SAT או ACT, אך כיום השיעור צנח לכ-10% בלבד.
אינפלציית ציונים ועידן הבינה המלאכותית
באוניברסיטת הרווארד, מרצים חוששים להעניק ציונים נמוכים מחשש שהדבר יפגע בקריירה שלהם, במיוחד לאור החשיבות שמנהלים מייחסים למשובי הסטודנטים בסוף הקורס. בבריטניה התמונה דומה: כ-30% מבוגרי התואר הראשון בשנת 2025 סיימו בהצטיינות יתרה, זינוק מרשים לעומת 7% בלבד בשנת 1995.
על כל המחדלים הללו נוספה כעת מהפכת הבינה המלאכותית, שמעודדת רמאות אקדמית בקנה מידה היסטורי. סקר עדכני בבריטניה העלה כי 94% מהסטודנטים לתואר ראשון משתמשים בבינה מלאכותית כדי לעזור במטלות, ו-12% הודו שהם מדביקים טקסטים שנוצרו על ידי מכונה ישירות לעבודותיהם, עלייה מ-3% בשנת 2024.
מרצים רבים ממעטים להאשים סטודנטים ברמאות, שכן הם חסרי אמון בכלים שאמורים לזהות טקסטים שנכתבו על ידי בינה מלאכותית ויש להם הרבה מה להפסיד מהאשמות שווא. כפי שניסח זאת אחד החוקרים מברקלי: "אי אפשר לאסור על כלי שאתה גם מצופה ללמד". התוצאה היא תחושת ייאוש והשלמה; מרצים רבים טוענים כעת באדישות שאולי הסטודנטים כבר אינם זקוקים לכישורי יסוד, שכן בעתיד הם פשוט יתקנו חומרים שנוצרו על ידי רובוטים. כפי שמסכם זאת המאמר - זוהי אינה פרגמטיות, אלא כניעה מוחלטת של המערכת.