במהלך הדיון, עמדו שופטי בג"ץ על קיומם של פערים משמעותיים ועמוקים, אשר המדינה עצמה אינה מכחישה עוד. שופטי בג"ץ פנו לנציגי המדינה והבהירו: "לפי הנתונים יש פער והמדינה מודה בזה. עכשיו השאלה היא מה עושים. אין ספק ומחלוקת שבתוצאה יש פער של עשרות אחוזים, בוודאי לממלכתי הלא-יהודי, זה מוסכם".
עורכי הדין של העותרים הציגו את עומק העיוות בשטח: "אין ספק שיש פער של עשרות אחוזים בין ילדי ישראל לטובת החינוך הממלכתי-דתי. הפיזור הגאוגרפי הוא לא גורם 'תמים'. גם בערים עם אותו תא שטח ואותה אוכלוסיה, פותחים יותר בתי ספר דתיים, כך שהכיתות קטנות יותר והתקצוב גבוה יותר. באותו תא שטח 2,000 תלמידים מרוכזים בבית ספר ממלכתי אחד, ובממלכתי-דתי הם מרוכזים בחמישה בתי ספר. אומרים לנו 'תסמכו עלינו'. הנורמות שמסדירות הוצאה של מיליארדי שקלים פרוצות לחלוטין. זה התוצאה של המצב שהיינו בו. יש אפוטרופוס פוליטי שמפעיל לחצים בלתי פוסקים על החינוך הממלכתי-דתי. הצבענו עליהם בעתירה שלנו, זה מגיע מכספים קואליציוניים. אין אפוטרופוס פוליטי לציבור הממלכתי הרגיל. בעוד שלציבור השני יש כספים למורשת הרב דרוקמן או שעת מחנך. זה מקרה של חוסר צדק עד היסוד".