עבור הראל, התואר הרביעי שלה אינו רק הישג אקדמי, אלא תחילתה של שליחות חדשה. שנים רבות התנדבה בארגונים חברתיים וקידמה נגישות, חקיקה ומיצוי זכויות עבור אנשים עם מוגבלויות, אך בשלב מסוים הבינה שאינה רוצה להמשיך לפעול רק מאחורי הקלעים. "להיות משפטנית היה החלום שלי מאז ומתמיד, ולא הייתי מוכנה לוותר עליו ועל הגשמתו. בעיניי זו שליחות", היא אומרת. "לא נתתי למצב הרפואי לעצור אותי. אני מאמינה שאם אתה יכול לחלום את זה, אתה יכול גם לעשות את זה. כל החיים התנדבתי ופעלתי למען אנשים אחרים, אבל הבנתי שאני רוצה לפעול בחזית בעיקר בשינויי חקיקה ובמיצוי זכויות לאנשים שנפגעו בדרך, ולעזור להם לקבל את מה שמגיע להם בזכות, לא בחסד, ולתת להם תקווה".
"אני רוצה לשוב ולפעול לשינויי וקידום חקיקה בישראל למען אנשים עם מוגבלות, להגדלת השוויון, לצמצום הפערים, בין היתר בחינוך, בהשכלה גבוה ובשילוב תעסוקתי וכן לפעול למיצוי זכויות עבור אותם אנשים שכלו כוחותיהם במאבק מול הממסד למיצוי זכויותיהם", מוסיפה כנרת.
הדרך אל התואר הייתה רצופת אתגרים. במהלך הלימודים שילבה הראל בין הרצאות, מבחנים וטיפולים רפואיים קשים, אך מבחינתה ויתור כלל לא עמד על הפרק. "היו גם ימים מורכבים, אבל מאוד נהניתי מהלימודים ומהדרך. ללא העזרה והאדיבות של חברי לספסל הלימודים הנפלאים, המרצים והצוות התפעולי שסייעו בעדי לאורך כל הדרך, לא יכולתי וזו זכות לפגוש אנשים מאירים וטובים ש'ואהבת לרעך כמוך' אינה עוד אמירה בעבורם כי אם דרך חיים", מספרת כנרת, "הם נתנו לי כוח והזכירו לי שיש לי עוד הרבה מה לתת וזה מה שהניע אותי להמשיך הלאה להרים את הראש ולהביט אל ראש ההר בחיוך ובתקווה".
היא מסכמת: "עוד לא אבדה תקוותנו לשנות ולתקן כאן, ולאדם עם מוגבלות יש זכות לחיים בזכות ולא בחסד, עניין העומד בהלימה אחת עם זכות היסוד לחיים בכבוד במדינת ישראל וזה על כתפינו לקדם ולשנות כחברה".
התרעות פיקוד העורף