לצד הקושי, מנדלבאום מספר כי השירות הפך גם לחלק מהקשר בינו לבין תלמידיו. כיתות בבית הספר שלחו חבילות וברכות למורים שגויסו, והוא מצדו שמר על קשר ככל שהתאפשר ואף הגיע לפגוש את התלמידים בזמן היציאות מהמילואים. לדבריו, המציאות של השנתיים האחרונות חידדה עבורו גם את מהות התפקיד של איש החינוך.
"מכיוון שאני מורה לשל"ח, הקשר לארץ, למדינה ולחברה נמצא ממילא בבסיס העבודה שלי" אמר. "אבל המלחמה וימי המילואים הארוכים חידדו עוד יותר את השאלה איזו אחריות אנחנו לוקחים על החברה שלנו, ומה בני נוער יכולים לעשות ולפעול בעצמם". אחד הרגעים המשמעותיים עבורו היה דווקא בשיחה עם תלמידה שאביה משרת בקבע: "היא מכירה מקרוב את החוויה של אבא שלא נמצא הרבה ואת החשש שמתלווה לזה. דיברנו על הקושי, והרגשתי שהעובדה שגם אני הייתי הרבה במילואים יצרה בינינו מכנה משותף. יש פה משהו שאנחנו כחברה עוברים ביחד".
עבור ילדים בגיל הרך, גם עצם המושג "מילואים" מעלה שאלות לא פשוטות. "חלק מהילדים מכירים את זה כי גם ההורים שלהם במילואים, אבל אחרים שאלו אותי מה אני עושה שם ולמה אני לא מגיע לגן. השתדלתי לא להעמיס עליהם מידע, אלא לענות על השאלות שהם עצמם מביאים".
"כששאלו מה אני עושה, אמרתי להם שאני שומר עלינו ושומר על הגבולות". מספר סגל. לדבריו, גם החזרה מהשירות אינה מסתיימת ברגע שמניחים את המדים. "המעברים מאוד קשים. לחזור ממילואים ולהיות שוב אזרח זה לא משהו שקורה בתוך 24 שעות. מאוד עוזר כשבגן ובלימודים מבינים את זה, לא מצפים ממך לחזור מיד לשגרה ועושים מאמץ לתמוך ולעזור".
אחרי שלוש שנים שבהן אנשי חינוך רבים נעים שוב ושוב בין שירות מילואים לבין הכיתה, השאלות שעלו בסמינר כבר אינן תאורטיות: איך יוצרים רצף כשאין באמת רצף, איך נותנים לילדים תחושת יציבות גם כשהמבוגרים סביבם מתמודדים עם אותה אי ודאות ואיך ממשיכים לבנות קשר חינוכי משמעותי בתוך מציאות שמשתנה שוב ושוב.
במהלך הסמינר נפגשו אנשי החינוך להרצאות, סדנאות ושיחות קבוצתיות, שעסקו בשאלה כיצד יוצרים מרחבים חינוכיים שמספקים לילדים ולצוותים תחושת שייכות, משמעות ויציבות גם בתקופות של שינוי ואי ודאות. עבור המשתתפים, זו הייתה הזדמנות לעצור לרגע לפני שמתחילים שוב שגרת עבודה, ללמוד זה מניסיונו של זה ולבחון יחד כיצד הפדגוגיה יכולה להפוך לכלי שמסייע לא רק להתמודד עם המציאות אלא גם להשפיע עליה.
מנדלבאום, שהדריך בסמינר קבוצה ייעודית למורי של"ח, רואה במפגש הזה הזדמנות להזכיר לאנשי החינוך כי המשימה שלהם רחבה הרבה יותר מהוראת המקצוע. "אנחנו רוצים שמורים ומורות יראו את עצמם לא רק כמורה שפוגש את התלמיד שעה או שעתיים בשבוע. יש לנו תפקיד משמעותי ביכולת לבנות קבוצה ולבנות חברה. גם בחדר המורים צריך להבין שזו משימה משותפת".