דיוני בית המשפט באילת חשפו אמירות מצד המשטרה על כך ששוטרים "רצים מאירוע לאירוע" ומטפלים במקביל בקטטות רחוב המוניות בטיילת ובאזורי המלונות, הכוללות שימוש באלכוהול, תקיפות הדדיות והשלכת כיסאות. נרשמו גם מספר לא מבוטל של מקרי קטטות והתנכלות לנהגי אוטובוס ומוניות, בעיקר בלילות בסופי שבוע ובקווי הלילה. התקיפות כללו ריסוס גז פלפל, קללות ואלימות פיזית לאחר שנעשו ניסיונות להשליט סדר או לדרוש תשלום. מקרה מקומם במיוחד שתועד ועלה לרשת הציג נערים שמכים במוט אדם מבוגר ונכה המסתייע בקביים, תוך שחברם מצלם את המעשה.
נתונים שהוצגו במהלך הקיץ על ידי עמותת "עלם" מצביעים על הסלמה חדה. למעלה מ-50% מבני הנוער שבאו במגע עם העמותה דיווחו כי נחשפו לאלימות במרחב הציבורי, לצד זינוק בצריכת חומרים מסוכנים ואלכוהול בגילאים צעירים מאד. על פי הנתונים, ישנה עלייה בדיווחים על בני נוער שמסתובבים בגינות ציבוריות, בפארקים ובחופי הים כשהם מצוידים בסכינים, אגרופנים ותרסיסי גז פלפל. שיעור הנערים והנערות שהיו מעורבים בפגיעה מינית באחרים זינק פי 5 בהשוואה לשנה שעברה (מ-3% ל-16%).
ב"עלם" מסבירים כי השלבים הראשונים של מצב החירום הביטחוני הממושך התאפיינו בגיוס כוחות הישרדות בתקופות שבהן מערכת החינוך והחברה בכלל הושפעו במיוחד מהמלחמה, אבל ככל שהזמן חולף והשגרה נשחקת, מנגנוני ההגנה קורסים והפוסט-טראומה צפה בבת אחת ככעס, תסכול ואלימות גלויה. בנוסף, חודשי הקיץ, בשילוב חוסר יציבות מתמשך במערכת החינוך והיעדר מסגרות קבועות, הותירו רבים מבני הנוער ללא גבולות ברורים או דמויות סמכות זמינות שיכולות לתקף ולתווך את המצוקה.
קלקול חברתי עמוק
כל זה כמובן הוא לא תירוץ לעובדה שתופעה הולכת וגוברת בקיץ הנוכחי היא תקיפות שנעשות במטרה לתעד ולהעלות לרשתות החברתיות. מה שמעודד הקצנה והשפלה של הקורבנות כדי לקבל לייקים ומעמד חברתי. תקיפות מתוכננות של בני נוער אחרים לא לשם פורקן יצרים אלא כתוכן המיועד לצילום והפצה, קלקול חברתי עמוק בקרב אוכלוסיה הולכת וגדלה של בני נוער ויעידו התיעודים הרבים מדי ברשתות כשבדרך כלל מדובר בנערים ונערות בוגרים שתוקפים צעירים מהם.
את ההשראה רבים מייחסים למשחק רשת שכובש את הרשת בטלפונים ניידים בשם "סופר נהוראי". השחקן נכנס לנעליו של "נהוראי" - נער שמוצא עצמו בורח מהמשטרה, מסתבך עם דמויות מפוקפקות ומנסה לבנות לעצמו מעמד וכבוד ("וואסח") ברחוב. במקור המשחק אמור להיות הומוריסטי אבל הוא הפך כה פופלארי בקרב נערים שהוא גם הולך ומקבע שפה של נוער במצבי סיכון והישרדות בשכונות מצוקה וברחוב גם בקרב נערים "נורמטיביים", שפה שזולגת לחיים האמיתיים ולו לשם ה"ספורט" משום שהמשחק מציג את עולם הפשיעה הקלה והאלימות - עימותים עם המשטרה, מאבקי שליטה ברחוב, ואורח חיים עברייני בצורה "מגניבה" ונחשקת.
"אני כמובן פתחתי על זה שיח גם עם המחנכת שלו לקראת שנת הלימודים ושמחתי לשמוע שבבית הספר מודעים לתופעה ברשתות ועושים מה שאפשר כדי למנוע את הזליגה שלה לשעות הלימודים. אבל הבורות שלנו כהורים עדיין מטלטלת אותי, במיוחד אחרי מה שעברנו. להבין שהוא מתמסר לשפה של מי שפגעו בו ומנסה להיות כמותם מציב אותך כהורה לא רק מול שאלה איפה נכשלנו ופספסנו כהורים אלא מול דאגה גדולה שאנחנו למעשה חיים בג'ונגל שבו רק החזק שורד ושזה מה שהילדים שלנו לומדים על בשרם. איפה נכשלה מערכת החינוך אני כבר לא מתחיל אפילו להגיד כי לא נסיים, אבל האחריות שלנו כהורים נשחקת ואני צריך את בית הספר איתי בסיפור הזה".
הסרטונים כוללים בעיקר השפלות. "זובור" כמו שמכנים זאת בני הנוער בהשאלה מטקסי החניכה הצבאיים, רעה חולה כשלעצמה שאיבדה שליטה לא פעם במהלך השנים מטקסים הומוריסטיים ומינוריים על קבלת דרגה למשל, להשפלות קשות ששאולות מתרבות האחוות בקולג'ים בארה"ב. במקרים מסויימים הסרטונים שבני נוער בישראל מפיצים ברשתות כוללים גם אלימות פיזית של ממש ונערים בנים הם ממש לא הקורבנות והתוקפים היחידים. התופעה נפוצה כבר מדי גם בקרב נערות.
נכנסים לכוננות ספיגה
את מגיפת האלימות בבתי הספר עצמם במהלך שנת הלימודים האחרונה סיקרנו כאן בהרחבה. מורים ומנהלים ששוחחנו עם מעריב לאורך השנה דיברו על חוסר אונים מוחלט ובעיקר על מחסור בכלים של אכיפה משמעתית מצד משרד החינוך שמצידו מכחיש את הדברים ומנותק מהשטח. הפעם, כך נדמה, בבתי ספר רבים לא מחכים למשרד החינוך. אמנם במהלך הקיץ הסדיר המשרד כלל בחוזר מנכ"ל לפיו הורים מורשים להגיע לבית הספר רק בתיאום מראש, מה שאמור למנוע לפחות חלק ממקרי האלימות של הורים כלפי צוותים חינוכיים, אבל לריבוי הקטטות, ובעיקר אלה ה"מצולמות" בין כתלי בתי הספר, אין למשרד החינוך פתרון משביע רצון כשיכולת המנהלים להשעות תלמידים ליותר מימים בודדים מוגבלת מאד ותלויה בתהליכים ביורוקרטיים סבוכים.
תופעת ה"זובור" מאיימת כעת להפוך ל"טקס" בבתי ספר תיכון רבים, הרחק מעיני המורים, דווקא ביום או שבוע פתיחת שנת הלימודים. בקבוצות סגורות של בני נוער מופצות הודעות, חלקן הקטן כבר הגיע לידיעת מנהלי בתי הספר, שמזמינים את התלמידים הבוגרים למארב משפיל ומצולם כמובן כלפי תלמידים צעירים, וגם כלפי תלמידות, בשפה מאיימת ובוטה במיוחד. מעט מההודעות הללו זלגו לרשת ולידיעת ההורים והצוותים החינוכיים במקומות שונים וזאת רק בזכות שיתוף מצד מעט תלמידים אמיצים ואנונימיים את הוריהם בהודעות הללו אליהן נחשפו מתוך חרדה.
"אנחנו לא היחידים שעירבנו את הצוות של בית הספר אבל אני עדיין מודאגת שאני לא יכולה פשוט להגן על הבת שלי מהילדים הארורים והמשועממים האלה ושואלת את עצמי מי ההורים שלהם ואיך הם לא רואים שזה החומר האנושי שגדל אצלם בבית. הילדים האלה הולכים לצבא בעוד שנה שנתיים. לא הייתי רוצה שאלה יהיו החיילים שלנו. משהו פה חייב להשתנות באופן עמוק אבל אני אחראית רק על שלומן של הבנות שלי. מצפה ממערכת החינוך לעזור לי בזה. זה המינימום. ואם למורים אין כלים אז שאדון שר החינוך יבין מה קורה פה ויתנו להם כלים".
החשש מפני גל של תקיפות עם פתיחת השנה ממשי ובעמודי הרשתות וקבוצות הוואטסאפ של מספר בתי ספר תיכוניים נאסרה על התלמידים במפורש לקראת שנת הלימודים מעורבות באלימות. "תלמיד שיהיה מעורב בהתנהגות חריגה בבית הספר או בסביבתו לא יוכל לקחת חלק בפעילות בית ספרית מכל סוג. כל הפרה תטופל בחומרה רבה ובכל האמצעים העומדים לרשותנו" נכתב בהודעה שהפיצה לתלמידים ולהורים הנהלת בית ספר בראש העין. במקומות נוספים גם הנהגת ההורים מעורבת בקריאה להורים לפקוח עין ביום פתיחת שנת הלימודים ולוודא כמיטב יכולתם שהתלמידים הבוגרים לא מגיעים לבית הספר עם נפצים או חומרי בערה וכל דבר שעלול לשמש לפגיעה ולשוחח איתם על הנושא.
עם זאת, בצוותים החינוכיים כמו בקרב ההורים, חוסר האונים גדול. מנהלת בית ספר תיכון בראשון לציון שאיתה שוחחנו מוקדם יותר השנה לאחר שמורה בצוות שלה הותקפה על ידי תלמיד, נפצעה והושבתה מעבודה לשבועיים, והתלמיד חזר כעבור שלושה ימים ללימודים ללא יכולת להשעות אותו, אומרת לנו: "אי אפשר עוד לקבל מציאות שבה מוסדות החינוך ממשיכים את שדה הקרב של הרחוב. אם משרד החינוך לא נותן לנו כלים ננסה לייצר אותם" איך בדיוק לא ברור, "מה שאנחנו עושים זה בעיקר מניעה. לקראת פתיחת השנה אנחנו מערבים את ועד ההורים ואת קהילת ההורים כולה בתופעה ומתרים בהם להזהיר את הילדים שלהם מפני מעורבות במקרים שתגרור סנקציות".
ואיך אפשר להרתיע את יוזמי, משתתפי ומתעדי הקטטות וה"זובור"ים עצמם כשהשעיה היא כמעט בלתי אפשרית? "פועלים לבודד את התלמידים המעורבים מפעילות בית ספרית כמו טיולים, מסיבות, טקסים, סדנאות. נעשה כל מה שצריך ונרתום את הפיקוח ככל האפשר. אבל אין ספק שהעיקר הוא מניעה וחינוך ואת זה אנחנו מנסים לעשות כמיטב יכולתנו".
התרעות פיקוד העורף