לייצר שגרה
"הסיפוק שלי כמנהל הוא לראות תלמידים עושים תהליך, כמו שאני קורא לזה 'מסע אלף הימים'. לראות איפה היו בכיתה ז' ואיפה הם בכיתה ט'", אומר עדי קינן, מנהל בית הספר מנור כברי בקיבוץ אילון. "הסיפוק הוא גם לראות אנשי צוות צומחים, יוזמים, עושים דברים שהם אוהבים".
קינן עומד להתחיל את שנת הניהול השנייה שלו בבית הספר, שבו לומדים 360 תלמידים. בעבר ניהל את קהילת קיבוץ כברי וגם היה מחנך ורכז שכבה.
לדבריו, "אחד הדברים שהתערערו פה בשנים האחרונות הוא הקהילתיות. הקהילות היו מפונות, ואחד האתגרים שלנו הוא להחזיר את הקהילתיות ואת החוויה המשותפת לבית הספר".
"אנחנו חייבים עוד תקני הוראה כדי לצמצם פערים שנוצרו לאורך שלוש השנים האחרונות. כמו כן, קיבלנו הודעה שתוכנית 'עמיתי הוראה' משתנה. בשנה שעברה התוכנית הזו עזרה לנו מאוד. מדובר באנשים ללא תעודת הוראה שמגיעים לבית הספר לסייע בנושאים שרלוונטיים לתחום העיסוק שלהם, למשל, מדעים. בשנה שעברה זה היה מחוץ לתקני הוראה, והשנה לצערי אני חייב לתת את זה משעות בית הספר. אין לי דרך לעשות זאת, כי גם ככה חסרות שעות"
תמצית התקומה
אחד האתגרים הגדולים, הוא מציין, קשור לריפוי: "כאמור, זו סיטואציה שאין לה תקדים, ואין לנו מושג כמה זמן ייקח הריפוי, ואפילו מה זה הריפוי. מדי פעם אנחנו מופתעים מהתנהגויות מורכבות. צצים כל הזמן דברים שצריך לתת עליהם את הדעת. עם זאת, זה מקום שנותן המון תקווה וכוחות".
לנהל בית ספר, הוא אומר, "זה וואחד אתגר. זו אחריות כבדה וגדולה מאוד שלא זוכה לגיבוי ולתמיכה ברמה הנדרשת. זה מחייב אותנו, המנהלים, לעשות ככל שניתן כדי לקיים את המערכת, אבל זה הולך ונעשה קשה. עם זאת, ייאמר לזכותה של המדינה שמנהלת תקומה משקיעה לא מעט גם בחינוך. אנחנו בהחלט נעזרים במשאבים שהמדינה מקצה לשיקום האזור. בלעדיהם, לא בטוח שזה יכול היה להתאפשר באופן שזה קורה כיום".
אתה מרגיש לבד
"אני לא חושב שיש תפקיד קשה יותר מתפקיד מנהל בית ספר. זה דורש המון. זו עבודה נון-סטופ כל ימי השנה", אומר כמאל אבו יונס, שפותח את שנתו ה-13 כמנהל בית הספר אבן חלדון בסח'נין, שבו לומדים 650 תלמידים. לפני כן ניהל בית ספר יהודי-ערבי במשגב.
אבו יונס, חבר ועד מנהל ב"מנהיגים", ארגון מנהלי בתי הספר הפועל לקידום מערכת החינוך, תוך הבטחת מעמד מנהלות ומנהלי בית הספר, מתאר את ההתמודדויות של עמיתיו ושלו: "אי-ודאות זה מושג שנמצא חזק מאוד בעשייה של מנהלי בתי הספר בכלל, ובמגזר הערבי בפרט".
"למשל, חסרים לי מורים, וקרוב לתחילת השנה לא היה ידוע לי בוודאות מספר שעות התקן שאקבל ממשרד החינוך כדי לקלוט מורים חדשים. בכל בוקר הייתי בודק אם נכנסו שעות או לא, ונאלץ להכין תוכניות מגירה. בכל הקשור למגזר הערבי, אם אני צריך מורה לספרות או לביולוגיה, לדוגמה, לא אני זה שמראיין אותו. צריך להגיש בקשה למפקח, ואז אחרי שעושים ועדות מודיעים לי מי יהיה המורה".
והוא מפרט סוגיה נוספת אקוטית עבור המנהלים: "אם למורה יש בעיה רפואית משמעותית והוא נאלץ להישאר תקופה ארוכה בבית, עד כה היינו יכולים לתת תקן למישהו אחר במקומו. ואילו השנה קיבלנו הנחיה שלא יהיה תקן, אלא פשוט שעות מילוי מקום רגילות. המשמעות היא שאין יציבות בכיתה, כי יום אחד מורה אחד מחליף, וביום השני מורה אחר".
לדברי אבו יונס, קושי נוסף של החינוך במגזר הוא התקצוב: "יש אפליה תקציבית כלפי המגזר הערבי. ההשקעה פר-תלמיד נמוכה יותר מזו שבמגזר היהודי, וזה מגלם בתוכו שעות הוראה, תשתיות, כוח אדם, אמצעים טכנולוגיים. בנוסף, השלטון המקומי במגזר הערבי קורס תחת גירעונות גדולים, וגם זה משפיע כי בית ספר אמור להישען בין היתר גם על השלטון המקומי".
אבל למרות כל הקשיים, מדגיש אבו יונס, "אנחנו שורדים, ממשיכים. אני קם כל בוקר עם אנרגיות. אני אוהב את העבודה שלי, אוהב את הילדים ומאמין במה שאני עושה. אבל זה דורש המון תעצומות נפש".
התרעות פיקוד העורף