את מצבה של מערכת החינוך נהוג לבחון דרך הישגי התלמידים, עומק הפערים ביניהם והאלימות בכיתות. המורים מופיעים בתוך הדיון בעיקר כמי שאמורים לתקן את כל אלה - גם בשעה שמספרם מצטמצם, מעמדם נשחק והעומס המוטל עליהם גדל.
המערכת מודדת את המורה לפי יכולתו לקדם את תלמידיו, אך ממעטת לשאול מה מאפשר לו להצליח בכך. התשובה אינה נמצאת רק בשכר ובתקנים, אלא גם במקום שניתן למורה בתוך בית הספר.
שני מנהלים שזכו השנה בפרס רוטשילד לחינוך לזכר מקס רואו, המוענק בידי יד הנדיב והוקדש לקידום שוויון הזדמנויות בחינוך, מציעים תשובה דומה, אף שבתי הספר שהם מנהלים שונים מאוד: היכולת לצמצם פערים בין תלמידים תלויה גם בתנאים שבהם המורים עובדים.
מבחינתם, רווחת המורה אינה הטבה בשולי העבודה החינוכית, אלא תנאי ליכולתו של בית הספר להעניק חינוך איכותי גם לתלמידים שאינם מגיעים אליו מאותה נקודת פתיחה.
נאסר קושרת את השינוי לא רק לנהלים ולתוכניות לימוד, אלא למעמד שהעניקה למורים בתוך הארגון. "המחסור במורים לא ייפתר בתוספת כסף בלבד. צריך להחזיר למקצוע את המשמעות והכבוד, לאפשר למורה להרגיש מוגן ולשמור לו חיים מעבר לשעות העבודה.
"זה מתחיל בגבולות ברורים למורים, לתלמידים ולהורים. אצלנו, אחרי השעה 17:00 לא פונים למורים, וכל הורה חתום על נהלי בית הספר. כשיש בעיה מול הורים, אני לא משאירה את המורה להתמודד איתה לבד. מורה שיודע שההנהלה עומדת מאחוריו מרגיש בטוח להציב גבולות, וכשהגבולות ברורים גם התלמידים מתיישרים. מסגרת ברורה אינה מצמצמת את המורה - היא מעניקה לו ביטחון, סמכות וחופש לפעול".
אלא שלדבריו, השינוי מתחיל עוד לפני הפדגוגיה: "הדבר הראשון שמעסיק אותנו הוא איך הילד מרגיש ואיך המורה מרגישה. בית הספר המסורתי בודק מה הילד יודע, כמעט איש אינו שואל מה עובר על המורה. לכן בנינו מעטפת שנותנת לצוות זמן, כלים ומקום להשפיע: ימי שישי מוקדשים להכשרה, ויש מסגרות קבועות לעצירה ולעיבוד.
"הלמידה המקצועית נעשית חלק מהעבודה בבית הספר, והמורה לא נשאר לבד מול הבעיות שהוא פוגש. הוא מרגיש שהידע והניסיון שלו נלקחים ברצינות ושיש לו יכולת להשפיע. עם הזמן נוצרים גם קשרים חזקים יותר בין המורים, תחושת השייכות והמוטיבציה מתחזקות, וגם מורים חדשים נקלטים טוב יותר".
המהלך מציין השנה עשור לפעילותו ובמסגרתו מוקמות קהילות מקצועיות בהובלת מורות מתוך הצוות. כל קהילה בוחרת סוגיה ממשית מהכיתה, חוקרת אותה, מפתחת דרכי פעולה, מנסה אותן עם התלמידים וחוזרת לבחון מה עבד ומה דורש שינוי.
"כשמורה מקבל מבחוץ פתרון מוכן, הוא לא בהכרח מתאים לכיתה שלו" מוסיפה ד"ר קנר פורמן, "בקהילה הוא מביא קושי אמיתי ולומד אותו עם עמיתיו. לפני שממהרים לפתור, הם מתבוננים במה שקורה בכיתה, משוחחים עם התלמידים ונעזרים בידע מקצועי, ואז מנסים דרך פעולה וחוזרים לבדוק מה עבד ומה לא".
התרעות פיקוד העורף