"במהלך ביקור הניסיון שלנו באוקטובר האחרון, ראינו את הילדים שלנו מתחילים לפתח את אותה אהבה לארץ" הם מספרים. "בתקופה חשוכה ולא ודאית בעולם, מצאנו נחמה ברעיון לבנות את חיינו בקרב העם שלנו, במדינה שלנו. העלייה התחילה להרגיש פחות כמו לעזוב משהו מאחור, ויותר כמו לחזור הביתה".
המעבר למערכת החינוך הישראלית מלווה בהתרגשות וציפייה והילדים מגלים גישה חיובית והתלהבות מהמעבר, אבל גם בחששות. שני הילדים הגדולים מגיעים למערכת חדשה, בשפה שאינם שולטים בה עדיין. "החשש הגדול ביותר מבחינתם הוא השפה", הם מודים. "אבל אנחנו מזכירים להם שהם לא לבד, ושיהיו סביבם ילדים שיוכלו לעזור להם".
בשנה הראשונה הם לא ממהרים להציב בפני הילדים יעדים לימודיים. מבחינתם, ההצלחה תימדד קודם כל ביכולת שלהם להרגיש בבית בסביבה החדשה. "התקווה הגדולה ביותר שלנו היא שהם ירגישו בנוח להבין ולדבר עברית, ייצרו חברויות ויפתחו תחושת שייכות אמיתית לישראל", הם אומרים.
הביטחון שלהם ביכולת של הילדים להסתגל התחזק במהלך הביקור שקדם לעלייה, כשצפו בהם מתחברים במהירות לילדים אחרים בגני שעשועים, גם ללא שפה משותפת. "לילדים יש יכולת מדהימה להסתגל", הם אומרים. "אנחנו אפילו צוחקים שהמעבר כנראה יהיה הרבה יותר קשה עבורנו מאשר עבורם. אם בסוף השנה ישראל תרגיש להם יותר כמו בית, והם ירגישו בטוחים יותר בשפה, בבית-הספר ובקהילה, נחשיב את זה להישג עצום, ואם מגיעים לזה עם הגישה הנכונה, וקצת חוש הומור בהחלט לא מזיק, אנחנו חושבים שאפשר לא רק לעבור את התקופה הזו ולהגיע לצד השני, אלא אפילו ליהנות מהמסע של כתיבת פרק חדש בחיים".
גם עבור ההורים מדובר בהתחלה מחדש. השניים עובדים מרחוק בחברת SweetSpot, סטארט-אפ בתחום הבריאות הדיגיטלית שעמיעד נמנה כאחד המייסדים שלו, בעוד ג'ואל היא מנהלת השיווק, אך המעבר דורש מהם ללמוד מחדש לא מעט דברים, "במובנים מסוימים זה מרגיש כאילו אנחנו מתחילים מאפס. אנחנו צריכים ללמוד מחדש איך דברים עובדים, בשפה ובתרבות חדשות".
ובכל זאת, התחושה המרכזית היא של ציפייה. עבור משפחת פרדמן, שנת הלימודים הקרובה תביא איתה לא רק כיתה, מורים וחברים חדשים, אלא גם את החגים הראשונים בישראל ואת הצעד הראשון בדרך להפוך את המקום החדש לבית.
התרעות פיקוד העורף