בעולם העסקי, אנחנו יודעים לזהות את ההבדל בין ידע ובין יכולת: ידע אפשר לרכוש. מה שקשה הרבה יותר לבנות הוא היכולת ללמוד מחדש, להסתגל, לקבל החלטות בתנאי אי-ודאות, לעבוד עם אנשים, להתמודד עם כישלון ולהוביל. המהפכה שמתרחשת עכשיו סביב הבינה המלאכותית עושה את ההבחנה הזו חשובה מתמיד.
יותר ויותר משימות שבעבר דרשו ידע מקצועי, ניסיון וזמן יכולות להתבצע היום בתוך דקות. מערכות AI יכולות לסכם, לנתח, לכתוב, לתכנת ולהציע פתרונות. לכן, הערך של עצם היכולת “לדעת” משתנה. אם מכונה יכולה למצוא תשובה בתוך שניות, היתרון האנושי כבר לא נמצא רק בתשובה. הוא נמצא ביכולת לשאול את השאלה הנכונה, לזהות מה חשוב, להטיל ספק בתשובה, לחבר בין רעיונות ולקבל החלטה. ככל שהמכונות נעשות חכמות יותר, אנחנו צריכים להשקיע יותר בשיקול דעת, באחריות, ביצירתיות, בשיתוף פעולה ובמנהיגות.
אבל אי אפשר לפתח את היכולות האלה רק באמצעות שיעורים שעוסקים בהן. מנהיגות לא לומדים. מתנסים בה. ארגון שרוצה להצמיח את מנהלי העתיד לא יכול לחכות שהם יהיו בני 40 כדי לתת להם את ההזדמנות הראשונה להוביל. הוא צריך לתת לאנשים צעירים אחריות הרבה קודם. להציב בפניהם בעיות אמיתיות, לאפשר להם להחליט, לטעות, להתמודד עם ההשלכות ולנסות שוב.
העיקרון הזה צריך להתממש הרבה לפני הכניסה לשוק העבודה. צעירים צריכים לקבל הזדמנויות להשפיע. להוביל פרויקט, לפתור בעיה, לעבוד בצוות, להתמודד עם מחלוקת ולגלות בעצמם שהם מסוגלים להזיז דברים. ביטחון עצמי נבנה כשנותנים לילד אחריות – והוא מגלה שהוא באמת מסוגל.
אנחנו אוהבים לדבר על היתרון הישראלי במונחים של טכנולוגיה, יזמות וחדשנות. אבל אלה נשענות בסופו של דבר על אנשים. אם אנחנו רוצים לשמור על היתרון התחרותי של ישראל בעוד עשור, ההשקעה החשובה ביותר היא באנשים. הילדים שנכנסים עכשיו לכיתות יהיו בעוד עשור העובדים, המנהלים, היזמים, המדענים, הרופאים וקובעי המדיניות של ישראל.
הגיע הזמן לבחון את מערכת החינוך לא רק בשאלה כמה ידע היא הצליחה להעביר, אלא גם בשאלה קשה יותר: כמה אנשים היא הצליחה להצמיח שיודעים לעשות משהו עם הידע הזה.
הכותב הוא יזם ויו"ר עמותת הידידים של LEAD
התרעות פיקוד העורף