בינואר 2017 פרסמנו כאן ב"מעריב" תחקיר בן שני חלקים על מצבו העגום של החינוך המיוחד בישראל, הן בהיבט המחסור במסגרות, והן מבחינת הכאוס המתחולל בהסעות הילדים לאותן מסגרות המרוחקות מבתיהם, לעיתים עשרות קילומטרים. מאז התחקיר חלפו אמנם למעלה משנתיים וחצי, אבל בשטח לא השתנה כמעט דבר.

ההורים שנלחמו מאז על התקנת תקנות שיחייבו את משרד החינוך להחמיר את דרישות הבטיחות והתנאים בהסעות הילדים מהרשויות המקומיות, אמנם הצליחו והתקנות שופרו ואושרו בכנסת, אבל מידת הפיקוח של משרד החינוך על הרשויות המקומיות בנושא נותרה לא מספקת, ובכל הנוגע לפעוטות עד גיל שלוש הזכאים למעונות יום שיקומיים, משרד העבודה והרווחה האחראי עליהם עדיין לא התקין תקנות דומות. התוצאה: הכאוס בהסעות נמשך וההורים כורעים תחת הנטל.

אדל, בת שנה וחצי מערד, נולדה עם עיכוב התפתחותי משמעותי וחירשות, והיא זכאית של הרווחה למעון יום שיקומי. בתחילת החודש היא אכן החלה לפקוד מעון כזה אבל בבאר שבע, מרחק 45 דקות נסיעה לכל כיוון. זאת משום שבערד, עיר של 28 אלף תושבים, אין ולו מעון יום שיקומי אחד לרפואה לגיל הרך.

אורלין מלכה, אמה של אדל, נלחמת את מלחמתה ולפני מספר שבועות פנתה אל לשכתו של ח"כ איציק שמולי (העבודה) כדי שינסה לסייע לה. "התקן המינימלי לפתיחת מעון יום שיקומי הוא שישה ילדים ואני הצלחתי לאתר בעיר עוד חמש משפחות של פעוטות עם צרכים מיוחדים, אבל בעיריית ערד מסבירים כי בגלל ההרכב של משפחות הילדים – שניים מחסידות גור, אחד מקהילת חב"ד ושלושה חילונים – לא מתאפשר לפתוח מסגרת משותפת בשלב הזה בגלל הסירוב של חסידות גור בעיר לשתף פעולה", מספרת אורלין בשיחה עם מעריב, "נאלצתי להיכנע ולרשום את אדל למעון בבאר שבע, העיקר שתקבל טיפול מקדם במסגרת. לעזוב לבאר שבע זאת לא אופציה כי לא נוכל לשאת בעלויות המגורים. נסענו איתה לטיפולים ולניתוחים גם בסורוקה בבאר שבע וגם בשיבא במרכז עשרות פעמים. המעט שנותר לי הוא לוודא שהיא זוכה להסעה בטיחותית של העירייה שהיא זכאית לה".

אורלין קיוותה לשוב לעבודתה כבר החודש, אבל אם מאז 1.9 האחרון אמורות היו תלאות המשפחה להסתיים הרי שרק החל שלב נוסף בהן. "ההסעה אמורה לכלול עד שלושה ילדים במינימום עם סייעת אחת, כשהיא יכולה לארוך גם שעה וחצי בזמן עומס בגלל זמן האיסוף והפיזור (לא כל הילדים מיודעים לאותה מסגרת). אבל זאת הצעה לא הוגנת משתי סיבות – לא יתכן שתינוקות יאלצו לזמני נסיעה כאלה אבל בעיקר לא ברכב שלא מותאם לכך כמו מיניבוס".

אורלין לא ויתרה, היא הצטיידה בחוות דעת רשמית של מכון התקנים המחייב קשירת סל-קל או מנשא לפעוט במשקל גוף נמוך נגד כיוון הנסיעה והוכיחה לאחראי מטעם המסיע ששוכרת העירייה כי החגורות במיניבוס פשוט לא ארוכות מספיק כדי לבצע קשירה כזאת. המיניבוס הושבת כעבור כמה ימים בגלל תאונה אבל גם ברכב טרנזיט מסחרי שהחליף אותו החגורות היו משוחררות מדי ולא בטיחותיות. "הראיתי את זה לקצין הרכב תוך כדי שהוא מעשן כשהוא בא לאסוף את הילדים. בעירייה סירבו לממן לילדה הסעה במונית פרטית קבועה אבל הבטיחו לי החזר על מונית ספיישל עד שהעניין יסודר, לקחתי פעם אחת נהג מונית וביקשתי החזר אבל לא ראיתי מהם שקל. אז כמה פעמים הסעתי אותה בעצמי, או קרובי משפחה שגייסתי או שליוויתי בעצמי את ההסעה. אבל אני לא יכולה להיות שקטה".

ח"כ איציק שמולי (העבודה), המטפל במקרה של משפחת מלכה, אומר למעריב: "בגלל ביורוקרטיה וזריקת אחריות מטופשת דווקא הילדים שזקוקים לתמיכה הגדולה ביותר נותרים מופקרים מאחור. אם הפתרון שמצאו הרשויות הוא לטרטר פעוטה מעוכבת התפתחות שעתיים במיניבוס בלי ליווי הדוק אפשר לסגור מחר בבוקר את העירייה ואת משרד הרווחה, אין בהם כל צורך. זאת בושה וחרפה שלאיש שם לא אכפת. אנחנו דורשים ממשרד הרווחה ומראש העיר להתערב לאלתר ולמצוא פתרון להפקרות הזאת".

סיפורה של משפחת מלכה הוא סיפור אחד מבין אלפים של משפחות לילדים עם צרכים מיוחדים בפריפריה ובכל רחבי הארץ. ממשרד העבודה והרווחה לא נמסרה תגובה לדברים.

מעיריית ערד נמסר בתגובה: "עיריית ערד עושה מאמצים גדולים על מנת להרחיב את שירותי החינוך המיוחד בגילאי 1-3 לתושבים בעיר והיא אחת מהרשויות הבודדות המפעילה את פרויקט מיזם הינקות בו העירייה ביחד עם קרן רש"י מפעילה סל שירותים לגילאי 1-3, בהם מדינת ישראל כמעט ולא לוקחת אחריות. לצערנו הרב, איננו יכולה להפעיל מסגרת או מענים שהממשלה לא מקציבה מספיק כספים עבורם, אך למרות זאת עושים כמיטב יכולתנו על מנת להנגיש את השירותים הנדרשים במקומות קרובים. קצין התעבורה העירוני בדק את ההסעה המדוברת ונתן את ההנחיות הנדרשות על מנת להבטיח את בטיחות הילדים והעירייה נמצאת בקשר יומיומי עם חברת ההסעות על מנת להבטיח זאת. מעבר לכך המשפחה הגישה בקשה להחזר הוצאות נסיעה לימים בהם ההסעה לא עמדה בתקני הבטיחות, והעניין נמצא בטיפול".

4 שעות ברכב מסוכן: המציאות המרה של ילדים עם צרכים מיוחדים בפריפריה

משפחות לילדים עם צרכים מיוחדים מתמודדות עם היעדר תקנות הסעה בטיחותית לפעוטות הזכאים לשיקום ממשרד העבודה והרווחה, ומחסור חמור במסגרות בפריפריה