כ־25 שנה חלפו מאז שרוני־גבריאל שדה, 32, היה התלמיד של המחנכת גלית בן אפרים, 64, בכיתות א' ו־ב' בבית הספר אשכול בחולון, אך הקשר בין השניים מעולם לא פסק. "רוני היה ילד קטן עם תלתלי זהב, מתוק עולמי שנכנס ללב", מספרת בן אפרים. "אמא שלו כל הזמן הייתה מודאגת שחס וחלילה הוא יעשה בעיות, כי הוא היה שובב ולא עשה בדיוק לפי הספרים מה שהיה אמור לעשות. אמרתי לה שתסיר דאגה מלבה, שאדע איך להסתדר איתו, וככה גם היה".
"כשרק עברתי לגור לבד, גלית הייתה לפעמים מביאה לי קופסאות אוכל ליום שישי", מספר שדה. "כשיש ימי הולדת, תמיד יש וואטסאפ או טלפון מגלית. היא הפכה להיות דמות מעצבת בשבילי".
בן אפרים: "המשפט 'כל אחד יחיד ומיוחד' מוביל אותי, ואני שמחה שהעברתי את המסר הזה גם לתלמידים שלי".
כיום שדה מתגורר ברחובות, ומורתו לשעבר ביישוב ניל"י בשומרון. לפני 12 שנה היא עזבה את תחום ההוראה והפכה למטפלת ברפואה משלימה. "כל אחד מאיתנו התפתח לתחום אחר", אומר שדה. "כשיש לי אלרגיות אני בא אליה". שדה מצדו עוסק בייעוץ תקשורתי ושיווקי. "אני מתייעצת איתו על כתיבה שיווקית שקשורה בעיסוק שלי", מספרת בן אפרים.
השיחות ביניהם, היא מתארת, הן כמו בין אמא ובן. "אנחנו משוחחים על הא ודא. מה שלומך? אכלת, שתית? לפעמים אנחנו מזמינים את רוני ומשפחתו לקידוש אלינו, לארוחה".
"זה דבר מאוד נדיר שתלמידים שומרים על קשר עם המורים שלהם לאורך שנים", אומרת רעיה קידר, 71, מרחובות, שעד היום נמצאת בקשר עם תלמידתה סמדר סלומון, 47, יועצת תקשורת ממודיעין, שאותה לימדה אמנות בכיתות י' עד י"ב בבית הספר "חוגים" בחיפה.
"סמדר מאוד אהבה אמנות, והיא פשוט התחברה אליי באמצעות האמנות", מספרת קידר. "גם ההשקפות הפוליטיות שלה דומות לשלי, וזה היה דבר נוסף שחיבר בינינו. אני הייתי חיפאית עד לפני שמונה שנים וסמדר הייתה חיפאית עד לפני שלוש שנים. היינו נפגשות הרבה בעיר. גם אח של סמדר היה תלמיד שלי ושכן שלי, כך שאיכשהו תמיד יצא לנו לדבר על סמדר".
"זה לא טריוויאלי שתלמיד שומר על קשר עם מורה לאורך שנים כל כך רבות. מבחינות רבות זה באמת נדיר", מוסיפה סלומון. "החיבור עם רעיה הצליח לגשר על פערי דורות וגיל. הצלחנו למצוא חיבור ושפה משותפת בלי שאף אחת תרגיש לא נוח בשיח או בקשר. אהבתי לאמנות מושרשת הרבה בזכות רעיה, וזה מלווה אותי עד היום. תמיד זה נחמד לצלצל לרעיה ולספר על תערוכה טובה שביקרתי בה. רעיה גם אצרה תערוכות, והגעתי אליהן. לפעמים גם התייעצתי איתה לגבי דברים אישיים, ויש משפטים שלה שהולכים איתי עד היום".
סלומון: "היה בינינו משהו מאוד חברי שבזכותו היה לי קל לשמוע ולקבל את הדברים שלה. השיחות בינינו מאוד עמוקות, אנחנו מדברות כיום על כל דבר. איכשהו תמיד רעיה נשארה איתי ואני נשארתי מחוברת אליה".
"המורה ברכה", כך פותחת עד היום רחלי קיפניס, 53, מתל אביב, את שיחותיה עם ד"ר ברכה אורגד, 95, שהייתה המורה שלה לכימיה בכיתה י' עד י"ב בתיכון עירוני ג' בשכונת נווה שאנן בחיפה.
אורגד שומרת לאורך השנים על קשר עם עשרות מתלמידיה. "באו כ־60 תלמידים לבקר אותי בתקופה האחרונה, כאשר הגילים שלהם נעים בין 50 ל־80", היא מספרת.
"ברכה גידלה דורות שלמים שהתאהבו במדעי החיים", מתארת קיפניס, משנה למנכ"ל בחברת תרופות. "היא הוציאה אנשים מאוד מפורסמים תחת ידה, וכולם העידו שבזכותה התאהבו במקצוע. מאוד אהבנו אותה, היה לה חוש הומור מדליק. היינו מחכים שתיכנס לכיתה. היא נמצאת בקשר עם המון בוגרים, ביניהם גיסתי. הקשר שלנו חודש לפני הקורונה".
מאז חודש הקשר בין השתיים, הן משוחחות בטלפון על הכל. "למשל על אמנות, על אולימפיאדה", מספרת קיפניס. "ברכה אמרה לי שכששמעה את 'התקווה' בטוקיו, היו לה דמעות בעיניים. היא מעודכנת בכל. היא ממש אישה מקסימה".
אורגד: "לאורך השנים היה לי קשר עם מספר די מכובד של תלמידים. זה היה הדדי, היה חשוב לשני הצדדים לשמור על קשר. זה מחמם את הלב. אפילו הפיזיותרפיסט שהיה פה כשרחלי צלצלה אליי בפעם הקודמת, אמר לי שרואים את השמחה בעיניים שלי. זה מרגש כשתלמידים הופכים לחברים".
"יוסי היה אומר לכל הבנות בכיתה לא להתפשר בחיים ולכוון גבוה", מספרת בחיוך סופי קובזנצב, 31, יועצת תקשורת מתל אביב, שנשארה בקשר עם יוסי גרין, 73, כיום גמלאי מרעננה, שהיה המחנך שלה בכיתות י"א ו־י"ב בבית הספר עמל ב' בפתח תקווה. "כמו כן היה מייעץ: 'תתחתנו מהר, כי אחר כך מתחילים להיות ביקורתיים', והוא צדק".
"סופי הייתה שייכת לכיתה מאוד מיוחדת, ובה חבר'ה עם פרופיל גבוה של רצון ללימודים, עם נחישות להצטיינות", מספר גרין. "עם סופי אני שומר על קשר יותר מיוחד, אבל כל חברי הכיתה נפגשים. רק בגלל הקורונה השנה לא נפגשנו".
גרין: "אני נכה צה"ל, סיימתי את הצבא בדרגת סא"ל. סופי הייתה בזמנו הדוברת של ח"כ צבי האוזר. נפגשתי איתה גם בנוגע למחאת נכי צה"ל, רציתי לקדם כמה נושאים".
קובזנצב: "הוא היה אומר לי: 'את בחורה טובה, תשמרי על עצמך, את לא צריכה את ההוא'. גם כשכבר הייתי בתואר ראשון, והוא היה רואה בפייסבוק תמונות שלי עם בחור מסוים, הוא היה אומר לי: 'הוא לא בשבילך'".
גרין: "לפי הפרופיל של הבחור שסופי נמצאת איתו עכשיו בזוגיות, נראה לי שהפעם היא קלעה בול".
אף על פי ששני קורבלניק מתגוררת כיום במנהטן, הקשר שלה עם רינת אלמוג, שהייתה המחנכת שלה בכיתות י' עד י"ב בתיכון קריית החינוך ע"ש גינסבורג ביבנה - עדיין נשמר.
כיום אלמוג, 54, מנהלת את החטיבה העליונה של התיכון הנ"ל, ואילו קורבלניק, 40, היא תרפיסטית בתנועה וריקוד. "כנראה לא הייתי מסיימת תיכון בלי רינת", היא מודה. "הייתי תלמידה טובה, אבל עניינו אותי הרבה דברים אחרים חוץ מללמוד, ורינת לא אמרה נואש. הייתה לי אפיזודה קצרה שרציתי לעזוב את בית הספר. רינת הייתה מתקשרת אליי ואומרת: 'תתעוררי, אני באה לאסוף אותך בעוד 10 דקות'".
התרעות פיקוד העורף