לכן הפתרון שאני מציע הוא קודם כל לעשות רפורמה במשרד החינוך על מנת שיהיה מסוגל לעשות רפורמה במערכת החינוך. אנחנו צריכים לראות איך משנים את תשתית הפעילות של משרד החינוך, איך מחזקים את היכולת התקציבית שלו, איך מרחיבים את שיקול הדעת שלו וכו'. הדבר השני, שאותו אף אחד לא עושה והוא בעיניי מאוד משמעותי, הוא לראות איך אנחנו מפסיקים את הרגולציה המונופוליסטית המאוד מורכבת וקיצונית שיש למשרד החינוך.
חייבים לראות איך מייצרים העברה של סמכויות משמעותיות בנושאי חינוך לרשויות המקומיות. זה כלל יסוד. משרד החינוך צריך להפנים שנכון לו לעסוק בשאלות מאקרו, אבל להעביר את ניהול המיקרו לרשויות המקומיות, לעודד תחרות בין בתי ספר, לתת לעיריות את היכולת לשחק באופן כזה שמאפשר לבתי ספר יותר ממה שמשרד החינוך יכול לתת.
"המרכיב השלישי לשינוי, והחשוב ביותר, הוא לראות איך מאפשרים פתיחה של הכשרות מורים למקצועות נוספים. אם נמשיך להביא מורים למכללות לחינוך על סמך הנתונים הפסיכומטריים הקיימים וציוני הבגרות הקיימים, אז אנחנו מנציחים מצב קיים. לעומת זאת, אם נהיה מסוגלים לפתוח מקצועות כמו הנדסה ומקצועות אחרים לתעודות הוראה, נאפשר לשחקנים עם נתונים אישיים מאוד גבוהים - שערך ההוראה חשוב להם ושלא רוצים לוותר על הקריירות הנוספות שלהם - לשלב בין השניים.
תם עידן מורה לחיים. אין יותר מקצועות לחיים. שוק העבודה הרבה יותר דינמי, הרבה יותר משלב, ולכן אנחנו צריכים לאפשר למורים לעבוד באופן שבו הם גם מורים, אבל יש להם גם מיומנויות אחרות, קריירה נוספת. למשל מורים שמלמדים חצי משרה ובמקביל עובדים בהייטק או במקצוע אחר שמעניין אותם. העולם הופך להיות יותר רב תחומי. כיום בעיניי יש פספוס בניהול התשתית לשיפור מערכת החינוך בישראל. לא אופתע אם גם הסכסוך הנוכחי ייגמר בקול ענות חלושה, ויימצא איזה פתרון, שלא באמת יפתור את הבעיה. חייבים לעבור למודלים אחרים".
אחר כך כולם יקשיבו באינטרנט להרצאה שכל תלמיד יבחר. אחר כך יחלקו את כל התלמידים לקבוצות עניין, וכל מורה יעבוד עם התלמידים מספר שעות בקבוצות של עשרה. אם היינו עושים זאת במרחבים החינוכיים, היינו מקבלים יותר גמישות ויותר זמן הוראה, ובאופן חלקי גם פותרים את המחסור במורים".
יחד עם זאת, זו שנה קשה לכולם בהרשמה. השנה, מלבד הקבוצה שאנחנו קוראים לה 'מהפכה בחינוך', שנרשמת למען חוויית הלמידה, ישנה קבוצה גדולה נוספת של אנשים שיושבים על הגדר ולא מממשים את הלימודים כי הם רוצים לראות אם יהיה הסדר, לא יהיה הסדר. הם נרשמים, אבל לא עושים תוכנית לימודים כי הם רוצים לראות אם יהיה שינוי כלשהו. הם אומרים: 'אנחנו רוצים להיות מורים, אבל בואו נראה שבאמת קורה משהו, אחרת לא נבוא למערכת'. המון אנשים שואלים את עצמם אם יהיה להם איך להתפרנס".
כל אחד הביא רפורמה משלו - ועוד לא הספיק ליישם, וכבר המערכת ביטלה את מה שהקודמים עשו בתפקיד. התזזיתיות הזו, השינויים הדחופים, היעדר היציבות, היעדר תוכנית חומש למערכת החינוך במדינת ישראל - יוצרים את חוסר היציבות והשחיקה של המערכת".
מבחינת תנאים, טוען אבואב, "הצורך להעלות את שכר המורים אינו נתון לוויכוח בכלל. מורה מתחיל צריך להרוויח 9,500־10,000 שקלים, אחרי עשר שנות ותק – להרוויח 15 אלף שקלים, ומנהל בית ספר באופן דיפרנציאלי (לפי גודל בית הספר) - 20־30 אלף שקלים. אלה גם הנורמות הכספיות שמקובלות בעולם. זו מערכת שחייבת למצוא אנשים טובים, צריך שהם יתמידו בהימצאותם במערכת, ושזו לא תהיה דלת מסתובבת. אם תהיה תוכנית לאומית לחמש שנים ותהיה השתכרות כפי שמקובל במערכות אחרות, המערכת תתחיל לייצב את עצמה ולהתנהל על פי מפת דרכים שמאפשרת התמדה, יישום והגשמה".
התרעות פיקוד העורף