משבר במערכת החינוך, והחשש כי בצל איומי השביתה והמשא ומתן התקוע שנת הלימודים לא תיפתח במועדה, מעוררים תחושות קשות בקרב הורים רבים, במיוחד בקרב מי שיש להם ילדים שעולים השנה לכיתה א'. את שיא ההתרגשות מחליפים עכשיו אי־הוודאות ותחושת תסכול.
"ביום שלישי שעבר הייתה אמורה להיות לנו פגישה כדי להכיר את המחנכת של בתי, מיה, וגם לקחת את הספרים", מספר קובי ורון, מחדרה, שבתו עולה לכיתה א'. "התכוננו, זה היה מעין יום חג, הגעתי עם הילדה לבית הספר לאסוף את הספרים, אבל כבר מראש, בגלל כל מה שקורה עכשיו, המחנכת הודיעה שהפגישה איתה מתבטלת. זה היה מבאס שהפגישה לא התקיימה, וכבר התחילה להתקלקל תחושת ההתרגשות. גם לי כהורה וגם לבת שלי היה חשוב להכיר את המחנכת".
ורון, מנהל מחלקת בריאות וחברה וחבר הנהלה במשרד "בן חורין אלכסנדרוביץ'", חברה לשירותי ייעוץ אסטרטגי־תקשורתי, מקווה שהמשא ומתן ינחל הצלחה, "כי זה באמת מגיע למורים", הוא אומר. "כשיש בחירות או מבצע צבאי, יודעים להביא את הכספים. אני מקווה שהמערכת הזאת באמת תוכל לפעול כמו שצריך ולחנך את הדורות הבאים. הרי הרופאים הבאים, הגנרלים הבאים, אנשי ההייטק - כולם מתחילים בכיתה א', וצריך לתת להם את הבסיס הטוב ביותר. צריך שגם אנחנו, ההורים, נחזור לסמוך על המערכת, שנהיה בתחושה שאנחנו שולחים את הילדים למקום שבו הם יקבלו את המורה הכי טוב שיראה כל אחד מהם".
"באיזשהו מקום, ועצוב לומר את זה, קצת השלמתי עם המצב", אומרת מור גפני דור, מפתח תקוה, העוסקת בשירותי תוכן ורשתות חברתיות, שבנה, ארי, עולה לכיתה א'. "בראש כבר התכוננתי לכך שהשנה לא הולכת להיפתח ושיש לנו עוד כמה שבועות להעביר בחופש. באופן כללי, זו תחושה שכל שנה יש אותה. הרי כל שנה יש איזשהו משבר, משהו שלא מסתדר. תמיד יש איומים בשביתה, אני זוכרת את זה עוד מאז שאני הייתי ילדה.
"בעיניי עצוב מאוד שיש כזה משבר במערכת החינוך, שיש כזו זילות של מקצוע שצריך להיות אחד החשובים ובראש סדר העדיפויות. בסופו של דבר, מורים מגדלים את דור העתיד של מדינת ישראל, ואם לא נשקיע בכך בשנים האלה, אז מתי? אני בטוחה שאפשר לשנות את המצב, זה הכל עניין של סדרי עדיפויות מבחינה תקציבית".
"הולכים מחר"
"הילדה שלי, עידן, מחכה לכיתה א' כבר מהגן", אומרת עדי קרנקורס, מקריית אתא, סופרת ומרצה. "אני לרגע לא חושבת שהלימודים יתחילו בזמן, אין לי טיפת אמונה בכך. למזלי, הילדה עדיין לא כל כך מבינה בתאריכים, לכן אגיד לה ש'הולכים מחר' כשאדע בוודאות שאכן הולכים, כדי לא לאכזב אותה".
"מצד אחד בתור רופא, העניין הזה של מקצוע לא מתגמל ברור לי", אומר גם ד"ר אדיר גמליאל, מאליכין שבעמק חפר, מומחה ברפואת ילדים במכבי שירותי בריאות, שבנו, ינון, עולה לכיתה א'. "חוויתי את זה על בשרי בזמנו במהלך ההתמחות שלי. אנו עדים בימים אלה למחאת המתמחים, וגם אני, כשהייתי מתמחה, הייתי חלק מארגון המתמחים 'מרשם'. אז מצד אחד אני מבין את הקושי של המורים, אבל מצד שני זה מבאס שיש את חוסר הוודאות הזה, שבמקרה של שביתה זה בא על חשבון הילדים וכמובן על חשבון ימי עבודה, מרפאה, בית החולים".
בכובעו כרופא, מספר ד"ר גמליאל, הוא ראה מה גורם חוסר שגרה מבחינה נפשית לילדים. "העובדה שילדים היו בבית בקורונה תרמה בצורה מאוד שלילית לבריאותם הנפשית", הוא אומר. "מעבר לכך, גם מבחינה חינוכית אני נתקל בכך שמפני שיש קושי במערכת החינוכית להשלים את הפערים שנוצרו בעקבות הקורונה, אז יותר ילדים מופנים לקלינאי תקשורת ולריפוי בעיסוק כי למורים הרבה יותר קשה להתמודד איתם".
עד הדקה ה־90
"זה מכעיס שאנחנו צריכים להתמודד עכשיו עם משבר כזה", אומרת גם אנג'לה אזולאי, קוסמטיקאית קלינית מחדרה, בעלת "אנג'י קוסמטיקה", שבתה, דר, עולה לכיתה א'. "חינוך הוא הדבר הכי חשוב לילדים שלנו, במיוחד אחרי הקורונה שבמהלכה ילדים הפסידו כל כך הרבה. איך אני מסבירה לילדה שלי שמתרגשת לעלות לכיתה א' - אם היא תלך ב־1 בספטמבר לבית הספר או לא? הרי בטח לא נדע זאת עד הדקה ה־90, וזה הכי מרגיז.
"הילדה שלי מאוד מצפה לכך, ותתאכזב אם זה לא יקרה. גם המפגשים עם המחנכת לא התקיימו בגלל המצב. אין לנו מושג איך היא נראית. גם ככה, בגלל הקורונה, הילדים חוו משברים. חינוך אמור להיות הערך העליון, זה דור העתיד שלנו. נותנים כל כך הרבה מקום לבחירות ולפוליטיקה, ובסוף לדבר הכי חשוב כמו חינוך לא משאירים בכלל מקום".
התרעות פיקוד העורף