המחסור בסייעות לגני ילדים ובמעונות בכל רחבי הארץ היא תופעה מוכרת וכואבת. לפי ההערכה של המרכז לשלטון המקומי, מספרן של סייעות בגני הילדים ובמעונות עומד על 3,000 נשות צוות שמשמשות כסייעות, מטפלות במעונות יום וסייעות שילוב המלוות ילדים עם צרכים מיוחדים ובעיות רפואיות. המשמעות של היעדר בגן ילדים, היא שהגן לא נפתח. עשרות ילדים נשארים ללא מסגרת, וההורים נאלצים להישאר בבית או לחפש פתרונות אחרים.
"המחסור בסייעות התגבר בתקופת הקורונה. בשל החשש להידבקות בנגיף סייעות רבות עזבו את המקצוע. בנוסף, הסייעות מרוויחות שכר מינימום בלי אופק תעסוקתי ומתמודדות עם תדמית נמוכה של המקצוע. לצערנו הממשלה לא השכילה להשקיע במשאב הזה", אומרת לירון דורון לוי, משנה למנכ"ל של מרכז השלטון המקומי.
"כדי לתת מענה לצורך הגדול בסייעות, הושק לאחרונה פרויקט "המסייעת": "מיזם בהובלת מרכז השלטון המקומי שנולד מתוך ההבנה שאף קמפיין לא יצליח לגייס מספיק סייעות קבועות. לכן, הקמנו פלטפורמה דיגיטלית המאפשרת לגייס עובדים זמניים למילוי מקום בגני הילדים. הרישום ל"המסייעת" הוא מהיר, ללא עלות וללא התחייבות. ניתן לבחור את האזורים הגיאוגרפים והימים שבהם הנרשם מעדיף לעבוד, כמו לדוגמה ימי שלישי, בפתח תקווה. לאחר מכן, הנרשם מקבל הצעות עבודה מיידיות מהרשויות המקומיות למילוי מקום בגני ילדים, והוא יכול לבחור אם לקבל או לדחות את ההצעות. העבודה היא זמנית ללא התחייבות לטווח ארוך יחד עם הצוות הקבוע של הגן, והיא מתאימה לצעירים לפני או אחרי שירות צבאי/לאומי, לסטודנטים, לאנשים בין עבודות, למעוניינים בהשלמת הכנסה ולגמלאים. החברה למתנ"סים היא זאת שמעסיקה את הסייעות למילוי מקום. עד כה נרשמו למאגר 12,000 אנשים מכל רחבי הארץ כש-20% מהנרשמים לפלטפורמה הן גמלאיות".
ישנן אזרחיות ותיקות רבות אשר עבדו כסייעות בגני ילדים, יצאו לפנסיה ואז החליטו לחזור למקצוע. מלכה אלבז (בת 67 מכפר סבא, אלמנה, אמא לשלושה ילדים וסבתא ל-10 נכדים) החלה לעבוד בגיל 31 כסייעת בגן ילדים בעקבות מות בעלה: "כשהייתי בת 28 בעלי נהרג בתאונת דרכים. משאית נכנסה בו בזמן שעמד באור אדום. נותרתי לגדל לבד את שלושת ילדיי ובעקבות המצב הכרתי עובדת סוציאלית. שלוש שנים לאחר שבעלי נפטר, היא המליצה לי לעבוד כסייעת בגן עירייה ואני החלטתי ללכת על זה כי אני מאוד אוהבת ילדים. תוך כדי העבודה עברתי הכשרות רבות בתחום. מאוד נהניתי מהמקצוע - אהבתי את הילדים וההורים והיה לי כיף לבוא בבוקר לגן".
לאחר 35 שנה בהן עבדה כסייעת, מלכה יצאה לפנסיה: "לאחר פרישתי לפנסיה היה חסר לי לקום בבוקר, להתלבש ולהגיע לגן. בנוסף, הייתי זקוקה גם לכסף. שנה וחצי אחרי שפרשתי, קיבלתי הצעה לחזור לעבוד כסייעת וכיום אני עובדת 3 פעמים בשבוע. העבודה נותנת לי סיפוק גדול. אני מרגישה שהילדים אוהבים אותי. הם קופצים עליי, מנשקים אותי ואומרים לי שאני יפה. אני מאוד נהנית מזה. מי שבאה לעבוד עם ילדים חייבת להיות עם נשמה ולהרגיש שהגן הוא כמו הבית שלה".
גם שרה ימיני (בת 70 מתל אביב, נשואה, אמא לשלושה ילדים וסבתא לשבעה נכדים) החליטה לעבוד כסייעת בגיל הפרישה: "לפני הפנסיה עבדתי במשך 27 שנים כסייעת בחינוך המיוחד. זאת עבודה מאתגרת, אבל יש בה סיפוק גדול. בגיל 67 יצאתי לפנסיה, אבל הרגשתי שאני מתגעגעת למקצוע. כשקיבלתי הצעה לחזור לעבוד כסייעת מיד הסכמתי. הילדים הם מקסימים, הם מדברים עם העיניים ורק צריך להאמין בהם. עם גישה נכונה, הכל אפשרי. העבודה עושה טוב על הנשמה".
עינב קרן, העוסקת כגננת כבר 20 שנה ומנהלת גן צ'לו ברעננה, מסבירה על החשיבות של הסייעת לגן הילדים: "יש לנו 35 ילדים בגן בגילאי טרום חובה וחובה. בשעות הבוקר יש לנו סייעת אחת ובשעות הצהרון מצטרפות אלינו עוד שתי סייעות. במקרים שבהם הסייעת נעדרת מכל סיבה שהיא, יש קושי במציאת ממלאת מקום. לפי הנהלים, כאשר יש מחסור בסייעת הגן לא יכול להיפתח. אצלנו בגן כבר קרה שהסייעת לא יכלה להגיע, אבל מצאו לה ממלאת מקום וכך יכולנו לפתוח את הגן. הסייעת מהווה עוגן מאוד משמעותי בגן. הגננת לא יכולה לעבוד ללא הסייעת שלה משום היא יד ימינה של הגננת. הסייעת עוזרת בכל הבחינות - מבחינת הטיפול בילדים ומבחינה פדגוגית. הסייעת מהווה יציבות עבור הילדים, ההורים והגננת. כל המערך של הגן תלוי בסייעת".
לסיום, לירון פונה לאזרחים הוותיקים: "הירשמו לפלטפורמה ובואו לנסות לעבוד בתחום. זאת חוויה אדירה ומעצימה לכל מי שאוהב ילדים ואנחנו מזמינים אתכם להיות חלק מהפרויקט המדהים הזה. כולם יצאו נשכרים - גם הילדים וגם אתם".
התרעות פיקוד העורף