יום אחד בלבד לפני הבחירות שייערכו ביום שלישי, יצאנו לשוק כדי לשמוע מה חושבים האנשים שמאחורי הדוכנים. התשובות לא הצביעו על התלהבות גדולה מהמערכת הפוליטית. להפך: לצד מי שכבר גיבשו החלטה, רבים הביעו ייאוש, חוסר אמון והתלבטות שנמשכת עד הרגע האחרון.
אחרים לא בטוחים שגם החלפת השלטון או כניסתם של מועמדים חדשים תביא לשינוי. "אני יותר נוטה למרכז-שמאל בדעותיי אבל אני לא בוחר השנה, ולא בחרתי גם בבחירות הקודמות", אומר בעל דוכן מזון מהיר. "למה שאני אבחר? משהו ישתנה פה? בסוף כל אחד דואג לחמם למקורבים שלו את הכיסאות. אז מה זה משנה? כולם שקרנים ורמאים, אף אחד לא יוצא מן הכלל".
הוא לא מסתפק בהבעת חוסר האמון, אלא גם מטיל ספק בהשפעה של הבחירות על חיי היומיום. "ביום רביעי, אחרי הבחירות, כולנו נחזור לפה ולא ישתנה כלום".
"כשאני אדע, אני אגיד", משיב בעל דוכן נוסף כשנשאל למי יצביע, "יש הסבר לזה שהרבה פה מרגישים כמוני ולא יודעים למי להצביע", הוסיף. אשתו, שנכחה בשיחה, מודה שגם היא טרם החליטה למי תצביע, "אני גם עוד מתלבטת אם להצביע לליכוד או לא, אבל חייבים לבחור השנה".
"כרגע אין לנו ברירה"
"מה נעשה? ניתן לו עוד ארבע שנים שיסיים את העבודה. זה הכי בטוח. עד שיבוא מישהו חדש, עד שיכיר את העניינים, זה מורכב מאוד", היא אומרת. "אז אני אומרת, מה נשאר לו עוד ארבע שנים? שיעשה את העבודה". כשנשאלה אם היא מאמינה שנתניהו אכן יפרוש בתום ארבע שנים נוספות, השיבה: "אם יהיה כוחו במותניו, מה פתאום? מה פתאום?".
עבור חלק מהמצביעים, הבחירה היא פחות הצבעה בעד מועמד מסויים שבו הם מאמינים, ויותר ניסיון להימנע מחוסר ודאות.
הצבעה מתוך אכזבה
אחד השינויים הבולטים בשיחות בשוק הוא המעבר של חלק מהמצביעים מתמיכה ממושכת במפלגה מסוימת לבחינת חלופות, גם אם הם עדיין אינם שלמים עם ההחלטה.
"אני לבנט", אומר בעל דוכן אחר, "אני לא מצביע בכיף, אבל זה מרגיש כמו משהו שחייבים לעשות השנה, אבל אני לא עושה את זה בשמחה".
הפעם, הוא החליט לשנות כיוון. "השנה החלטתי שאני בוחר בבנט. איזנקוט לא מושך, הוא לא מספיק כריזמטי. בנט נראה לי יותר פלפל", הוא מסביר.
אחת הסיבות לבחירתו היא התקווה שבנט יוכל לקדם ממשלה שתחתור לאחדות בעם לאחר שנים של פילוג, "בנט יפעל לעשות יותר אחדות. זאת הדאגה שלי", הוא מסכם.
"מ-2023 לא ישנו בשקט"
הקריאה לאחדות אינה מגיעה רק ממי שמבקשים שינוי פוליטי. בשיחות בשוק היא עולה גם מצד מי שמבקשים בראש ובראשונה לחזור לשגרה.
"אני אצביע לאיזנקוט", אומר אחד המרואיינים. "אנחנו רוצים שיפסיק הבלגן במדינה, שנוכל לחיות סוף סוף בשלום. רוצים לישון בשקט. מ-2023 לא ישנו בשקט. יש לי ילדה בת שלוש, מאז שהיא נולדה כל היום מלחמות".
"אני כל החיים שלי הייתי ביבי", הוסיף, "הוא היה בנאדם טוב, ואז הוא הכניס כל מיני אנשים כדי לעמוד על השלטון, פתאום הוא נהיה בלגן, אני לא מצדיק לא את זה ולא את זה, פשוט רוצה להתפרנס בכבוד, זהו, שהילדים יחיו בשלום ולא כמונו".
"אני לא יודע אם איזנקוט יכול להחליף את ביבי אבל זה או זה, או זה, עכשיו אנחנו בשחור, מקווים שיהיה לבן", הוסיף לסיכום.
הדברים שחזרו על עצמם במהלך השיחות, ממחישים כי גם בקרב מצביעים המזוהים עם הימין, ההצבעה אינה בהכרח תוצאה של הזדהות אידיאולוגית חדשה. עבור חלקם, מדובר בחיפוש אחר הנהגה אחרת, שנתפסת בעיניהם כבעלת יכולת לצמצם את המתח הפוליטי.
גם מי שמסרבים לחשוף את בחירתם אינם בהכרח אדישים למערכת הפוליטית. אחד מבעלי הדוכנים, שהעדיף לשמור את הצבעתו לעצמו מטעמי דת, הבהיר כי למרות היותו דתי, הוא אינו מתכוון להצביע למפלגות הדתיות.
כך, יום לפני הבחירות, שוק הכרמל משקף את הלך הרוח בקרב המרואיינים: יש מי שדבקים במוכר, אחרים מחפשים חלופה, ורבים עדיין מתלבטים או שוקלים שלא להצביע כלל, מתוך תחושה שגם הפעם, דבר לא באמת ישתנה.
ובתוך חוסר האמון הזה, דווקא הדרישה לאחדות חוזרת שוב ושוב. גם כשהמרואיינים חלוקים בשאלה מי אחראי לפילוג, מי ראוי להנהיג ומהי הדרך הנכונה, רובם מבקשים את אותו הדבר: פחות מלחמות בין מחנות, פחות עימותים ויותר אחדות.
התרעות פיקוד העורף