סולברג קיבל את עמדת התנועה לחופש המידע במישור העקרוני וציין: "במישור העקרוני, סבורני כי צודקת העותרת בטענתה, כי פרסומים של משפיעני רשת עשויים, ככלל, להיחשב כמודעת בחירות, ככל שהם עומדים בדרישות החוק... מה לי אם פורסם מטעם משפיען רשת או יוצר תוכן, מה לי אם פורסם מטעם גורם אחר; בין כה ובין כה, תנאי הסעיף מתקיימים לגביו, וחובת השקיפות - חלה".
עוד הבהיר סולברג כי מפלגות אינן יכולות לעקוף את חובת הגילוי באמצעות שרשרת תיווך בין הגורם המזמין לבין המפרסם: "אף מקובלת עלי טענת העותרת, שלפיה דרישה לקשר ישיר בין הגורם המזמין לבין הגורם המפרסם, עשויה לעקר את דרישת הסעיף מתוכנו, שכן מתמודד בבחירות... יכולים, בלי מאמץ רב, לפעול להתקשרות עם המפרסם דרך צד שלישי, וכך לעקוף את האיסור... לא בכדי, נקט המחוקק גם לשון 'או מי מטעמם'".
העתירה נגד הליכוד נדחתה: "אף אחד מן השלבים בשרשרת לא הוכח"
התנועה לחופש המידע טענה כי חברת NVP מפיקה תכנים תעמולתיים עבור הליכוד ומפיצה אותם באמצעות משפיענים ללא גילוי נאות. מנגד, המשיבים דחו את הטענות בתצהירים רשמיים והבהירו כי הפרסומים הועלו על סמך דעתם האישית והעצמאית של המשפיענים, ללא תמורה או הוראה מצד המפלגה.
בהתייחסו לתשתית הראייתית שהציגה העותרת, כתב סולברג: "אלא שלמעשה, אף אחד מן השלבים בשרשרת לא הוכח. תחילה אדגיש, כי מדובר בפרסומים שהועלו בחשבונותיהם הפרטיים של המשפיענים, כאשר העותרת לא ביססה בתשתית עובדתית כלשהי את הטענה כי הם הופקו באולפניה של המשיבה 2... כל קשר בין המשיבה 2 לבין אותם פרסומים לא בוסס כלל".
סולברג מזהיר מפני קושי באכיפת השקיפות
בשולי החלטתו התייחס סולברג לקושי הראייתי הכרוך בהוכחת תעמולה סמויה ברשתות החברתיות, והעלה אפשרות שנדרשת חשיבה מחודשת על דרכי האכיפה.
"אכן, כפי שנזדמן לי לציין לאחרונה, הוכחת יסודות סעיף 2א1 לחוק דרכי תעמולה אינה פשוטה כלל וכלל. לא מן הנמנע כי על מנת שלא יהפוך הסעיף ל'אות מתה', למצער בהקשרים מסוימים, נדרשת מחשבה מחודשת באשר לסוגיה זו, בכלל זאת בכל הנוגע לדרכי התמודדות במישור הראייתי".
עם זאת, סיכם סולברג כי גם אם ייבחן משטר ראייתי גמיש יותר, כל עתירה חייבת להתבסס על תשתית עובדתית הולמת - תנאי שלדבריו לא התקיים במקרה הנוכחי.
בעקבות דחיית העתירה חויבה התנועה לחופש המידע בתשלום הוצאות משפט בסך כולל של 7,500 שקלים למשיבים, 1,500 שקלים לכל גורם.