במפגשים שלי עם אנשים ברחבי הארץ שוב ושוב עולות אותן שאלות שמעסיקות כמעט כל משפחה בישראל: איזה עתיד מחכה לילדים שלנו, איך יוכלו לקנות דירה, ואם יגדלו במדינה שבה אפשר לחיות יחד גם כשלא מסכימים על הכול.
את הגישה הזאת הבאתי מהשלטון המקומי לכנסת. למדתי שפתרונות מתחילים בהקשבה, בהיכרות עם הפרטים ובנכונות להתעקש גם כשהדרך ארוכה. מאחורי הדיונים על דיור, תחבורה, בריאות ורווחה נמצאים החיים עצמם: זוג צעיר שמתקשה להגיע לדירה, אמא שממתינה עם עגלה לאוטובוס, ומשפחה שנאבקת בבירוקרטיה כדי לקבל שירות שמגיע לה.
במשך שנים עובדים איתנו אנשים מכל חלקי החברה הישראלית. הם מכירים את המסירות, את הניסיון ואת היכולת לשבת סביב שולחן אחד ולהביא תוצאות. גם כשיש מחלוקות עמוקות, אפשר לקדם פתרונות משותפים. עשינו זאת לאורך השנים, ויש עוד הרבה לעשות.
מבחינתי, האחריות הזאת נמשכת גם אחרי שהכותרות מתחלפות. היא נמצאת במעקב אחרי החלטה שהתקבלה, בתיקון סעיף שמקשה על אזרחים ובווידוא שהפתרון שאושר אכן מגיע למי שזקוק לו. שם נמדדת בעיניי שליחות ציבורית, בעבודה יומיומית ובהתמדה.
ולפני שאתם מחליטים, אני מציע לכם לבדוק אותי. היכנסו לאתר הכנסת, עברו על החקיקה, על הרפורמות ועל העבודה בוועדות. בדקו למען מי פעלנו, אילו שינויים הובלנו, ואיך הם נוגעים לחיים שלכם. אני מבקש שתניחו לרגע את תווית ה"חרדים", תשפטו אותנו גם לפי העשייה - ותיתנו לנו את הכוח להמשיך אותה.
התרעות פיקוד העורף