ב-34 שנות שירותי בצה"ל יצאתי לקרבות רבים, תמיד מתוך הכרה עמוקה שהעם גדול ממני וארץ ישראל חשובה מכולנו. הקרב הנוכחי שונה, אך הוא מהחשובים בחיי. במשך שנים היה ברור לי שלא איכנס לפוליטיקה, אך שבעה באוקטובר שינה הכל. קראו לי לדגל, ואמרתי "הנני".
בשלוש שנות מלחמה ראינו גבורה עילאית של לוחמינו ואזרחינו, אך בשטח - הפקודה להכריע עדיין לא ניתנה, והקונספציה עדיין כאן. עם ישראל דורש מנהיגות לאומית-ימנית חדשה: נחושה לנצח, נקייה מעסקנות, וששמה את המשרתים בראש סדר העדיפויות כלוחמים בשדה הקרב ובזירה הבינלאומית.
אבל כדי לנצח בחוץ, חייבים להתאחד מבפנים. "אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ... כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ". כשאני מסתובב בשטח, אני רואה שהעם אינו שסוע כפי שמציירים בסקרים. הפילוג שייך לפוליטיקה הישנה, שמסבירה תמיד מה אי אפשר: אי אפשר להכריע, אי אפשר לשלב חרדים, אי אפשר לשבת יחד.
אנחנו בעמך ישראל אומרים: אפשר. התאגדנו יחד - נשים וגברים, חילונים ודתיים, יהודים ושאינם יהודים - כדי להניח את האגו בצד, לשים את הלאומי לפני האישי, ולמנוע חזרה לשיח ההרסני של שישה באוקטובר.
אני יודע שמנסים להפחיד אתכם. מספרים לכם שקולכם "ייזרק לפח". אל תיתנו לפחד לנהל אתכם. ברגע שתלכו עם האמת ועם הלב, נהיה לכוח גדול ונחוש שיביא להכרעה, להסכמות ולשינוי.
היום, מאחורי הפרגוד, הבחירה בידיכם: קונספציה ופילוג - או הכרעה, אחדות ויציאה לדרך חדשה. שימו ך' בקלפי לעמך ישראל. יחד, ורק יחד - בעזרת השם ננצח!
התרעות פיקוד העורף