תוצאות הביניים בבחירות לכנסת ה־26 מצביעות על מבוי סתום פוליטי, כאשר אף אחד משני הגושים אינו מחזיק ברוב הדרוש להקמת ממשלה ללא פשרות משמעותיות. על רקע זה, גדי איזנקוט ואנשי מפלגתו צפויים לעמוד בפני דילמה מרכזית: האם לפעול להקמת ממשלה בתמיכה מבחוץ של המפלגות הערביות, לבחון שיתוף פעולה עם גורמים חרדיים או מהימין, או להסתכן בהליכה לבחירות נוספות. כל אחת מהאפשרויות עלולה להתנגש בהתחייבויות שהעניקו ראשי גוש השינוי לבוחריהם.
אלא שכעת, לנוכח תוצאות הביניים, השאלה אינה רק מי יוכל להצטרף לקואליציה, אלא גם מי יהיה מוכן לתמוך בה מבחוץ. מדובר בהבחנה שעשויה להיות משמעותית במיוחד בניסיונות להקים ממשלה ללא רוב של 61 חברי כנסת מתוך המפלגות הציוניות בלבד. "אנחנו לא נחזור על הטעות של ציפי לבני, לא נשחק את משחק הפופאי", אמרה אחת מחברות הכנסת המיועדות של המפלגה.
האפשרות החרדית: אגודת ישראל עשויה להפוך ללשון מאזניים?
אלא שמבחינתו של גולדקנופף, לא מדובר בהחלטה פוליטית פשוטה. ציבור המצביעים של אגודת ישראל מזוהה במידה רבה עם הימין, ועל פי הערכות שהוצגו בדיווחים הקודמים, כל איתות על נכונות לתמוך בממשלה בראשות מפלגות גוש השינוי עלול להביא לנטישת חלק מהתומכים לטובת הליכוד או עוצמה יהודית. לפיכך, גם אם האפשרות לשיתוף פעולה קיימת מבחינה פוליטית, הדרך למימושה רצופה מכשולים.
חוק הגיוס: המכשול המרכזי בדרך להסכמות
במתווה שהציג נכלל חריג מצומצם של כ־3% מכלל מחזור הגיוס השנתי, שיוכרו כעילויים. החריג אינו מיועד רק ללומדי תורה, אלא גם למצטיינים בתחומים אחרים. איזנקוט אף הבהיר בעבר כי אם המחיר להקמת ממשלה יהיה אישור מה שהוא מכנה "חוק השתמטות", הוא מעדיף ללכת לבחירות נוספות.
הפער בין העמדות גדול. מצד אחד, המפלגות החרדיות מבקשות להבטיח את המשך מעמדם של תלמידי הישיבות ולהימנע מגיוס נרחב. מצד שני, איזנקוט הפך את סוגיית השוויון בנטל לאחת מהתחייבויותיו המרכזיות לציבור. ובכל זאת, גורמים חרדיים מזהים במכסת העילויים שהציג איזנקוט נקודת פתיחה אפשרית למשא ומתן. לדבריהם, ניתן יהיה לדון בגודל המכסה, באופי הסנקציות ובתנאי השירות. אלא שהסכמה על פתיחת דיון רחוקה מהסכמה על חוק, ובוודאי אינה מבטיחה את תמיכתן של יתר מפלגות הגוש.
גם בנט, ליברמן וגולן יצטרכו להסכים
במצב כזה, גם אם איזנקוט יהיה מעוניין להתגמש, פשרה עם יהדות התורה תצטרך לעבור גם את מבחן ההסכמה של המפלגות שאיתן הוא מבקש להקים ממשלה. אפשרות אחת שעשויה להעניק לצדדים מרחב תמרון היא תמיכה מבחוץ, ללא הצטרפות רשמית לקואליציה. בתרחיש כזה, יהדות התורה תוכל לטעון שלא הצטרפה לממשלה עם יריביה הפוליטיים, בעוד ליברמן יוכל לטעון שלא ישב בממשלה עם המפלגות החרדיות.
אלא שהפתרון הזה עשוי להתגלות כמוגבל ברגע שבו תידרש הכרעה בסוגיות הליבה. כך, למשל, כאשר חוק הגיוס יגיע להצבעה בכנסת, לא יהיה די בהסכמות עמומות או בתמיכה פוליטית מבחוץ. כל אחת מהמפלגות תידרש להחליט כיצד היא מצביעה, ומי מהצדדים יהיה מוכן לשלם את המחיר הפוליטי של פשרה.
בין ממשלת מיעוט לבחירות נוספות
האפשרות להקמת ממשלה בתמיכה מבחוץ של המפלגות הערביות מציבה בפני איזנקוט קושי מסוג אחר. במהלך הקמפיין הוא הבהיר כי אינו רואה במפלגות הערביות שותפות אפשריות לממשלה על בסיס התנאים שהציב, אך מבחינה פוליטית קיימת הבחנה בין חברות בקואליציה לבין תמיכה מבחוץ.
הבחנה זו עשויה לאפשר ניסיון להקים ממשלה שאינה כוללת מפלגות ערביות בקואליציה עצמה, אך נשענת על תמיכתן בחלק מההצבעות בכנסת. עם זאת, האפשרות תלויה גם בנכונותן של המפלגות הערביות לתמוך בממשלה כזאת ובתנאים שיציבו. החלופה האחרת היא ניסיון להרחיב את בסיס התמיכה באמצעות גורמים חרדיים או חלקים מהימין. גם כאן, הפערים בסוגיית הגיוס, בהרכב הממשלה ובמדיניותה עשויים להקשות על השגת הסכמות.
בינתיים, תוצאות הביניים אינן מספקות לאף אחד מהגושים מסלול פשוט להקמת ממשלה. איזנקוט עשוי להידרש לבחור בין ניסיון לקדם פשרות עם גורמים שבעבר שלל שותפות עמם, לבין האפשרות שלא תקום ממשלה חדשה והמערכת הפוליטית תידרדר לבחירות נוספות. בסופו של דבר, השאלה אינה רק אם איזנקוט יוכל להשיג את מספר חברי הכנסת הדרוש להקמת ממשלה, אלא גם איזה מחיר פוליטי ומדיני יהיו הוא ושותפיו מוכנים לשלם כדי להגיע לשם.
התרעות פיקוד העורף