בכל הנוגע לדינוזאורים וחייהם על פני כדור הארץ לפני עשרות עד מאות מיליוני שנים, רב הנסתר על הגלוי. לפי מה שידוע עליהם כיום, ניתן לחלק את הדינוזאורים לשתי קבוצות לפי חלוקה גסה: דינוזאורים בעלי אגן דמוי לטאות ודינוזאורים בעלי אגן דמוי עופות. מבחינה אבולוציונית הדינוזאורים ממוקמים בין הזוחלים הקדומים לציפורים.
בהתאם לכך, ניתן היה להניח שקבוצות הדינוזאורים אוחזות במאפיינים ביולוגיים של אותן קבוצות מוכרות. לטאות משתייכות לקבוצה של בעלי החיים בעלי דם קר שטמפרטורת הגוף שלהם קשורה ישירות לטמפרטורת הסביבה. עופות הם בעלי דם חם ויש להם שליטה מטבולית בחום הגוף שלהם. מאז גילוי הדינוזאורים נשאלת השאלה, מה הייתה טמפרטורת הגוף של דינוזאורים ובאיזה שלב התפתחה היכולת לשליטה מטבולית בחום הגוף?
פרופסור חגית אפק, כיום במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, השתמשה בשיטה ייחודית למדידת טמפרטורות היסטוריות, אותה פיתחה יחד עם שותפים נוספים. השיטה, שנקראת שיטת האיזוטופים המצומדים, בה היא בוחנת את הסידן הפחמתי (calcium carbonate) במאובנים ומודדת את הטמפרטורה שבה הוא נוצר באמצעות קשר כימי בין שני איזוטופים נדירים כבדים.
במחקר הנוכחי, שפורסם בכתב העת היוקרתי Science Advances, יישמה פרופסור אפק את השיטה הזו יחד עם שותפים מאוניברסיטת ייל, על ביצי דינוזאורים שנשתמרו היטב משלושה מינים שונים של דינוזאורים, על מנת לבדוק מה הטמפרטורה בה נוצרו הביצים לפני כ-70 מיליון שנים, הלא היא טמפרטורת הגוף של אמא דינוזאור שהטילה אותן. טמפרטורת הגוף שנמדדה בביצי הדינוזאורים היתה גבוהה משמעותית מהטמפרטורה של הסביבה בה הם חיו, מה שמעיד על יכולת מטבולית לשלוט בטמפרטורת הגוף – הדינוזאורים ידעו לחמם את עצמם, להבדיל מזוחלים.
פרופסור אפק מסרה: "באמצעות אנליזה של ביצי דינוזאורים משלושה מינים שונים על הרצף האבולוציוני שבין זוחלים לציפורים, תוך שימוש בשיטה הגיאוכימית 'איזוטופים מצומדים', מדדנו את הטמפרטורה שבה נוצרו הביצים. במקביל, מדדנו את טמפרטורת הסביבה באזור על ידי אנליזה של איזוטופים מצומדים בצדפות מאותה תקופה. בשלושת מיני הדינוזאורים, גם במין שמבחינה אבולוציונית קרוב לציפורים וגם במין שקרוב לזוחלים, טמפרטורת הגוף שנמצאה הייתה גבוהה מטמפרטורת הסביבה, בין 35 ל-40 מעלות צלזיוס. זה מעיד על התפתחות מוקדמת של היכולת המטבולית לשלוט בטמפרטורת הגוף".
בנוגע לתרומתו של המחקר, הוסיפה פרופסור אפק: "מחקר מסוג זה תפקידו לספק את הסקרנות שלנו, כי דינוזאורים מציתים את הדמיון. אם המחקר הזה יגרום לילד שמתעניין בדינוזאורים להתעניין גם בגיאוכימיה, מילאתי את תפקידי". במחקר היו שותפים ד"ר רובין דוסון, ד"ר דניאל פילד וד"ר פינצ'לי הול מאוניברסיטת ייל, פרופסור דרלה זלינסקי מאוניברסיטת קלגרי וד"ר פרנסוא תריין ממוזיאון טירל המלכותי לפלאונטולוגיה.