"כשאת נודדת מבית לבית עם שלושה ילדים ומתפללת בלב שבעלך יחזור בריא ושלם מהמילואים, זה לא מפתיע שהדלקת בעור מחריפה", אומרת ד"ר אלינה לוזינסקי, מומחית לרפואת עור מבית החולים שיבא, ומסבירה כי הסטרס שנגרם כתוצאה מהאירועים האחרונים אינו משפיע רק על המצב הנפשי – אלא מוצא את דרכו גם אל הגוף. עבור חולי פסוריאזיס, השפעה זו עלולה לגרום להתפרצות מחודשת של המחלה. "לכן - חשוב, למרות הקושי, לשמור על שגרת הטיפולים".
עבור חולי פסוריאזיס, מצב הדברים הנוכחי טומן בחובו אתגרים נוספים, אשר פוסחים על רובנו. המתח והחרדה הנגרמים כתוצאה משגרת המלחמה יכולים לגרום להתפרצות משמעותית של מחלת העור הנפוצה. פסוריאזיס היא מחלה דלקתית כרונית, שבה תאי ה-T מעוררים תגובה דלקתית לא מבוקרת אשר מתחילה בשכבת התת-עור. תהליך זה מוביל בד בבד לפגיעה בהתמיינות ולשגשוג יתר של תאי העור בשכבה החיצונית - האפידרמיס. סטרס, או עקה בעברית, יכול להפעיל באופן ישיר את אותם מנגנוני "דלקת", מסבירה ד"ר אלינה לוזינסקי, מומחית לרפואת עור מבית החולים שיבא בתל השומר. "חשוב לזכור כי סטרס אינו רק מצב נפשי. זהו מצב פיזיולוגי שגורם לשחרור ציטוקינים, מולקולות זעירות המעוררות את פעילות המערכת הדלקתית במגוון רקמות ואיברים".
פסוריאזיס היא אחת ממחלות העור הנפוצות ביותר, שלפי ההערכות פוגעת ב-2-3% מהאוכלוסייה. המחלה מאופיינת בפריחה המורכבת מרבדים אדומים בולטים, המכוסים בקשקש בגוון כסוף גס. לעתים קרובות, האזורים המעורבים כוללים את הקרקפת, המרפקים והברכיים. יחד עם זאת, תתכן מעורבות של כל אזור בגוף, לרבות אזורים רגישים במיוחד כמו הפנים, איברי המין או כפות הידיים והרגליים. בשנים האחרונות, הולכת ומתבססת ההבנה שהשלכות המחלה יכולות לחרוג הרבה מעבר לפריחה שמכסה את העור, ולהשפיע גם על בריאות הגוף כולו, כאשר קיים קשר מוכח בין בריאות הנפש – והגוף, ולהיפך.
"השבוע הייתה אצלי מטופלת שהחלה לקבל לאחרונה טיפול ביולוגי, תרופה יעילה ביותר. בזכות הטיפול, נצפתה נסיגה משמעותית אך לא מלאה במחלתה. כאשר הגיעה לביקורת במרפאתי, שיתפה המטופלת כי בעלה במילואים והיא מטפלת לבדה בשלושה ילדים. אם לא די בכך, בביתם אין ממ"ד, ולכן, נאלצים הם בשבועות האחרונים לנדוד בין בתיהם של קרובי משפחה. במצב דברים זה, אפשר להבין מדוע גם טיפול מהיעילים ביותר לא יצליח להביא להפוגה מלאה", מספרת ד"ר לוזינסקי.
מלבד ההשפעה על אלו המאובחנים עם המחלה, מוסיפה ד"ר לוזינסקי, הסטרס עלול לגרום גם להתפרצות ראשונית של פסוריאזיס, עבור בעלי נטייה לפתח את המחלה. "חשוב להדגיש כי מדובר במחלה דלקתית לא זיהומית שאינה מדבקת. למרבה הצער, רבים הנפגשים עם חולי פסוריאזיס לא יודעים זאת, ולכן החולים חשים לעתים קרובות 'מסומנים'. לכן, כשהמחלה מופיעה או מחמירה, והחולים נתקלים בתגובות חברתיות לא אוהדות בלשון המעטה, הדבר יכול בנקל לגרום להתגברות הסטרס והידרדרות של המצב הנפשי הלא פשוט בו הם שרויים ממילא".
בעתות רגיעה, חולי פסוריאזיס אינם חפים מסיכון מוגבר לסבול ממצוקה נפשית. השנה התפרסם מחקר אשר סיכם תוצאי אלפי מחקרים קודמים, מכל רחבי העולם, אשר בחנו את הקשר בין פסוריאזיס לדיכאון וחרדה. מחקר זה מצא כי אחד מכל חמישה חולי פסוריאזיס ברחבי העולם סובל מדיכאון, ושיעור דומה של חולים במחלת העור סובלים בנוסף גם מחרדה. לפי כותבי המחקר, אשר התפרסם בכתב העת הרפואי Psychiatry Research, עולה בנוסף כי 7%מהילדים חולי הפסוריאזיס סובלים מדיכאון. אמנם מדובר באחוז נמוך יותר מאשר במבוגרים, אך אף על פי כן מעיד על הקשר הישיר בין מחלת עור למצב הנפשי. כידוע, ילדים אינם נוטים על פי רוב לדיכאון, ונדרשת סיבה משמעותית על מנת שהם יפתחו תסמינים אלו. נתון מדאיג נוסף הוא שפסוריאזיס מעלה באופן משמעותי את הסיכוי להתפתחות מחשבות אובדניות, כש-0.8% מהחולים המבוגרים לפי המחקר סובלים מנטייה מסוג זה.
ד"ר לוזינסקי מדגישה כי המחקרים מצביעים על כך שהקשר בין מחלת העור להפרעות הנפשיות מורכב עוד יותר.
"אמנם זוהי עובדה ידועה שהמחלה גלויה ועשויה לעורר תשומת לב שלילית, דבר אשר יכול להגביר את האתגרים הנפשיים. אבל נראה כי מעבר להשפעה החברתית, המסלולים הביולוגיים שמעורבים בהתפתחות מחלת העור יכולים להשפיע באופן ישיר גם על מחלות הנפש השונות. פסוריאזיס היא מחלה הנשענת על מסלול דלקתי ומספר מחקרים הראו כי הוא מופעל ביתר גם בחולים שסובלים מדיכאון ואשר אין להם פסוריאזיס, הן ברמה של נוכחות חלבונים בגוף והן ברמת הביטוי הגנטי. נראה כי אותה פעילות מוגברת של אותו מסלול משפיעה באותה עת גם על התפתחות הפסוריאזיס וגם על התפתחות הדיכאון".
קשר ישיר ועקיף זה בין מחלת העור לתחלואה נפשית משמעותית מדגיש את החשיבות בקיומם של טיפולים יעילים לפסוריאזיס. "כיום, בזכות הטיפולים הביולוגיים החדשים שנכנסו לשימוש בשנים האחרונות, קיימת שאיפה מתמדת להשיג שיפור משמעותי, כאשר היעדים כוללים לכל הפחות 90% נסיגה בשטח העור המכוסה על ידי פריחה. ואכן, אנחנו מצליחים להשיג זאת בקרב 80-70% מהמטופלים, כשבין 30% ל-40% מהחולים מצליחים בעזרת הטיפולים הביולוגיים להגיע לעור נקי לחלוטין", מתארת הרופאה. "הטיפולים הביולוגיים הללו פועלים באופן ממוקד על המסלול הדלקתי שמעורב בהתפתחות המחלה, וקיימים כבר מחקרים בסדרות קטנות אשר מצביעים על האפשרות שבשל הקשר בין המסלול הדלקתי הזה לתסמינים הנפשיים, ניתן להשיג שיפור באופן ישיר גם במצב הנפשי. כך או אחרת, אין ספק שאיכות החיים של המטופלים משתנה באופן דרמטי כשהעור שלהם נקי מפריחה".
ד"ר לוזינסקי מסבירה כי השיקולים שמנחים אותה בבחירת התרופה לכל מטופל כוללים רכיבים כמו היעילות המוכחת של התרופה בהקשר של תצורת המחלה הספציפית של כל מטופל, מהירות ההשפעה והנתונים שנאספו עד היום על בטיחות השימוש ועד כמה מטופלים שקיבלו את התרופה מתמידים לאורך זמן. רכיב משמעותי נוסף שנכלל בשיקולים, היא מסבירה, הוא העדפת המטופלים עצמם. "בעיניי, למטופל יש מקום מרכזי בבחירת התרופה לאחר שפורשים בפניו את היתרונות והחסרונות של כל הטיפולים האפשריים".
במציאות הנוכחית, כשהמתח והחרדה בשיאם, ד"ר לוזינסקי שבה ומדגישה את החשיבות בשמירה על שגרת הטיפולים. "כולנו מכירים את העצות הרווחות של לנסות לא להילחץ ולהישאר רגועים, לו רק היה קל לעשות כפי שקל להגיד. חשוב לא לוותר על שגרת הטיפולים, גם אם נטיית הלב היא להימנע בעת זו מפעילויות ולצמצם יציאה מהבית". "בנוסף, צריך לזכור שהתגובה לסטרס לא בהכרח מיידית. ייתכן שהמצב הנוכחי יגרום להתפרצות של המחלה בעוד שבועות או אפילו חודשים. לכן חשוב שבעתיים, למרות הקשיים, להקפיד לשמור על שגרת הטיפול גם אם סימנים להתפרצות אינם בנמצא כרגע".