מוח והלב זוכים לתהילה רבה בהשוואה לאיברי גוף אחרים. כך גם הבטן ומערכת העיכול. ביטויים מוכרים מעידים על כך, כמו "בטן האדמה", "בטן האונייה", או בהשפעה הפיזית והנפשית עלינו בביטויים כמו "תחושת בטן", "פרפרים בבטן", "בטן רכה" או "לא טוב לשמור הכל בבטן".
הקשר הדו־כיווני בין המוח ומערכת העיכול מקבל הכרה גדלה והולכת בזכות מחקרים חדשים, אך לא פחות חשובה היא הנגשת הידע.
תחושת בטן: הגיע הזמן שתשנו את היחס שלכם אל מערכת העיכול
על הקשר בין בעיות עיכול לכולסטרול גבוה
ומי שעושה זאת בהצלחה רבה בשנים האחרונות בפני מיליוני אנשים בעולם היא ד"ר ג'וליה אנדרס, מיקרוביולוגית וחוקרת צעירה מגרמניה, שכתבה ספר שהפך רב־מכר בארצה. הספר תורגם והופץ בעשרות ארצות אחרות, והוא מתאר את מערכת העיכול כעולם מופלא. ואם לא די בספר, מוזיאון המדע בירושלים מציג תערוכה אינטראקטיבית על בסיס החומרים שבספר. התערוכה הגיעה לישראל מצרפת, עם תוספות יצירתיות מקומיות.
בהשראת הספר עלה לאחרונה בנטפליקס סרט תיעודי מרתק ולעתים משעשע על הקשר בין תזונה ובריאות הגוף והנפש: "תחושת בטן: המדע הסודי של האכילה" ("Hack Your Health: The Secrets of Your Gut"). בסרט מסבירה ד"ר אנדרס ומדגימה, לצד חוקרים נוספים מארצות שונות, מהי ההשפעה של החיידקים במעיים על בריאותנו.
פרט למומחים מציג הסרט בפני הצופים ארבע דמויות נוספות: הראשונה היא מאיה, קונדיטורית בעלת כוכב מישלן, הנאבקת באנורקסיה ומסוגלת לאכול רק ירקות ותוספי תזונה. היא אפילו לא יכולה לאכול את המטעמים מעשה ידיה. השנייה היא דניאל, סטודנטית לפסיכולוגיה שהבחירות התזונתיות שלה הובילו אותה להתמודדות עם שלל בעיות עיכול מטרידות, והיא יכולה לאכול כ־15 מזונות שונים שאינם גורמים לה לכאב.
הדמות השלישית היא קימי. מצבה של קימי מוכר לרבים - היא סובלת מהשמנה, ואינה יכולה לרדת במשקל אף שניסתה מגוון דיאטות, משטרי פעילות גופנית ותרופות. וישנו קובאיאשי מיפן, שמשתתף בתחרויות אכילה, והוא התפרסם לאחר שאכל כמויות בלתי נתפסות של נקניקיות (10,000?!), ועכשיו, אינו מרגיש רעב או שובע, וחושש שהקריירה מצומצמת הנישה שלו פגעה בגופו.
לפי ד"ר אנדרס ושאר המומחים בסרט, חלק מהפתרונות לבעיות עשוי להימצא במיקרוביום - אוכלוסיית החיידקים הידידותיים במעיים. כמו טביעות אצבע, לכל אחד מאיתנו מיקרוביום שונה. המומחים ביקשו ממאיה, דניאל, קימי וקובאיאשי לשלוח להם דגימות צואה כדי שניתן יהיה לנתח את המיקרוביום שלהם, ועל פי הממצאים להציע מזונות שיעזרו להם לפתח מגוון רחב יותר של חיידקי מעיים, כדי להתמודד בקלות רבה יותר עם הקושי ולשפר את הרגשתם.
השבחת אוכלוסיית החיידקים
אך פרט לקשר בין תזונה ומשקל, בסרט מוצג הקשר הדו־כיווני בין המוח ומערכת העיכול, הקשר בין תזונה ומשקל ותחושות רעב ושובע, המושפעים מאוכלוסיית החיידקים הידידותיים במעיים. גנטיקה אי אפשר לשנות, אך את התזונה שמשפיעה על המיקרוביום אפשר לשנות - ובמקרים רבים רצוי לשנות.
יש לשאוף לתזונה דומה לזו שהייתה נהוגה לפני עשרות שנים: עשירה בירקות, בפירות, בקטניות, באגוזים וגם בירקות כבושים - מותססים - שהם הפרוביוטיקה המקורית. כל אלה סייעו לשגשוג מבורך של החיידקים במעיים. למעשה, הם הזינו את הגוף ואת המיקרוביום. במקום לספור קלוריות, הסרט מציע לספור מנות של פירות וירקות, וההמלצה היא להגיע ל־30־20 ירקות ופירות בשבוע. אם קשה, אפשר להתחיל ב־15־10 ולעלות בהדרגה. במקביל להמעיט ככל האפשר בצריכה של מזון מתועש, אולטרה־מעובד.
ד"ר אנדרס מדגישה את הגמישות של המעי ואת יכולתו להשתנות בהתאם לשינויים בתזונה. המפתח לתזונה מאוזנת הוא בחירה יומיומית במגוון רחב של מזונות, על מנת לספק את מרב הרכיבים החיוניים לגוף ולהזין את חיידקי המעיים וכך לשפר את הבריאות הכללית. לישראל נציגות מכובדת בסרט: פרופ' ערן אלינב ופרופ' ערן סגל ממכון ויצמן. ״כשאנחנו מנסים להסביר למטופלים שלנו למה קשה להם כל כך לרדת במשקל, אנחנו, הרופאים, נוטים להאשים את המטופל", מסביר בסרט פרופ' אלינב. "אבל האוכלוסייה פועלת לפי ההנחיות שלנו בעשורים האחרונים, ולמרות זאת, מגיפת ההשמנה לא מצטמצמת ולא משנה כיוון״.
בהמשך מסביר פרופ' סגל ש"ירידה במשקל אינה אימוץ תפריטים והרגלים לתקופה קצובה. זהו אורח חיים לכל החיים". הסרט מדגיש את החשיבות של הקשבה לתחושות הרעב והשובע. ההתמקדות בקלוריות ולא ברכיבים היא טעות. פרופ' אלינב מביא תפוח כדוגמה. ״במקום לאמוד את התפוח, צריך להתחיל לאמוד את האנשים שאוכלים את התפוח״, הוא מסביר.
הסרט משולב אנימציה מרעננת, הסברים ברורים "בגובה העיניים", גם כשהנושא הוא מערכת העיכול והתוצרים שלה. ל"יציאות" ולביקורים בשירותים, אף שזו פעולה משותפת לכולנו, טבעית ותכופה, אנחנו כמעט לא נחשפים בקולנוע, בתיאטרון או במדיות השונות. בסרט צואה מכונה בפשטות קקי, ללא כינויים מדעיים או "פילטרים מילוליים".
מי שיישאר לצפות גם בקרדיטים בסיום הסרט, יזכה במידע נוסף והדגמה קצרה של "סולם בריסטול" - כלי רפואי המשמש להערכת הקקי. כן, יש דבר כזה. הוא פותח על ידי פרופסור קן היטון וד"ר סטיבן לואיס מאוניברסיטת בריסטול שבאנגליה בשנת 1997. ההמלצה היא להתבונן בקקי לפני שמדיחים את המים באסלה. המרקם, הצורה, הצבע והריח של הקקי מעידים על מצב הבריאות. השימוש ב"סולם בריסטול" עוזר לרופאים להעריך את בריאות מערכת העיכול של המטופל ולזהות בעיות פוטנציאליות. המטופלים יכולים גם להשתמש בו כדי לעקוב ולדווח לרופא על כל שינוי משמעותי.
יש מקום לשיפור
היעדרם של תזונאיות ותזונאים בין המומחים אכזבה ואף הפתיעה. חוות דעתן והתובנות שלהן בכל הקשור למזון, תזונה, בריאות הגוף והנפש מתבקשת. תזונאיות ותזונאים הם אנשי המקצוע שהוכשרו לכך, במיוחד כשמדובר בארבעת "גיבורי הסרט", שאחת מהן מתמודדת עם הפרעות אכילה. ביכולתן של התזונאיות לספק הדרכה חשובה ביצירת תוכניות תזונה המותאמות אישית, לטפל תוך התחשבות בהעדפות המזון, התקציב, המצב הבריאותי, התרבות, המסורת ואורח החיים הייחודי לכל אחד.