ההשערה היחידה שלה היא שהנזם נשאף בזמן שינה. היא סיפרה ששכבה על גבה, לא חשה בדבר, ובשלב כלשהו השתחרר הכדור הקטן של התכשיט ונשאב אל דרכי הנשימה.
בדיקות הדמיה חשפו ממצא מדאיג: גוף מתכתי זעיר שתקוע עמוק בריאה, במרחק של כחצי מילימטר בלבד מאבי העורקים, העורק הראשי של הגוף. מיקום זה הפך כל ניסיון להוצאה לפעולה עדינה ומסוכנת, עם פוטנציאל לפגיעה קטלנית.
הניתוח הראשוני, שאמור היה להימשך 20 דקות בלבד, הסתבך במהירות. הצוות הרפואי התקשה להזיז את הנזם לאחר שהתברר שהוא כבר החל להיצמד לרקמות הפנימיות. משך הפעולה התארך לכשעה ו-20 דקות, אך גם אז לא הצליחו הרופאים להוציא את הגוף הזר.
בשלב זה עלתה האפשרות לניתוח נוסף, פולשני יותר, עם סיכון ממשי לדימום קטלני. קבררה ברחאס סיפרה כי ערב לפני הניתוח כתבה מכתב פרידה לבני משפחתה, מתוך תחושה שהיא עלולה לא לשרוד את ההליך. הרופאים עצמם הופתעו ממידת הקרבה של המתכת לאיברים חיוניים.
לדבריה, המנתח ציין בפניה שמדובר במקרה יוצא דופן, וכי המרחק הזעיר בין הנזם לבין הלב והעורק הראשי היה עלול להסתיים באסון. פגיעה באחד מהמבנים הללו עלולה לגרום לקריסת ריאה או לקרע באבי העורקים, מצבים מסכני חיים הדורשים טיפול מיידי ולעיתים אינם ניתנים להצלה.
שאיפת גופים זרים לדרכי הנשימה שכיחה מאוד אצל ילדים אך לעתים גם מבוגרים עלולים לשאוף עצמים קטנים, בעיקר בזמן שינה, אכילה או מצבי חוסר ערנות. תכשיטים קטנים, במיוחד כאלה הכוללים חלקים נשלפים כמו כדורים או הברגות, עלולים להשתחרר ולהפוך לסיכון.
התסמינים לא חמורים. שיעול ממושך, תחושת אי נוחות בחזה או זיהומים חוזרים בדרכי הנשימה עשויים להיות הרמזים היחידים. בשל כך, האבחנה לעיתים מתעכבת, מה שמגדיל את הסיכון לסיבוכים.
התרעות פיקוד העורף