הממצאים מצביעים על כך שהפער הדרמטי אינו תוצאה של גורם אחד, אלא של שילוב מורכב של נסיבות חיים, תנאים חברתיים ומאפייני מערכת הבריאות. בין הממצאים הבולטים שעלו מן המחקר: גברים נמצאים בסיכון גבוה יותר לתמותה מוקדמת לעומת נשים, רווקים חיים פחות מנשואים או אלמנים, ומטופלים שחוו ריבוי אשפוזים נמצאים בקבוצת סיכון מוגברת במיוחד. בנוסף, זוהו פערים בין קבוצות אוכלוסייה שונות, כך שחלקן מציגות תוחלת חיים קצרה יותר מאחרות. נתונים אלו אינם רק סטטיסטיים, אלא משקפים מציאות של אי־שוויון בריאותי עמוק ומתמשך.
"תוחלת החיים של מטופלי נפש קצרה משמעותית משל האוכלוסייה ובמשך שנים ניסו להבין את הפער הזה באמצעות כלים סטטיסטיים קלאסיים, אך ללא הצלחה מלאה. במחקר הנוכחי השתמשנו בכלים מתקדמים של בינה מלאכותית ולמידת מכונה, שאפשרו לנו לנתח כמויות גדולות של נתונים ולזהות דפוסים שלא נראו קודם", אומר ד"ר ברנט-יצחקי, "לראשונה ניתן להצביע באופן מדויק יותר על מי נמצא בסיכון גבוה לתמותה מוקדמת, ולא רק בדיעבד. המשמעות היא שניתן לחשוב אחרת על מניעה, התערבות מוקדמת והקצאת משאבים".
"אנחנו נמצאים בעיצומו של מעבר מרפואה מרפאה לרפואה מונעת ומותאמת אישית", אומרת אסתר בלומהוף־בריס, "הפער הדרמטי בתוחלת החיים של מטופלים עם מחלות נפש, עד כ־20 שנה פחות, מדגיש עד כמה יש צורך בזיהוי מוקדם של סיכון. המודלים שפיתחנו מאפשרים לא רק להבין את הנתונים בדיעבד, אלא לחזות מראש סיכון לתמותה מוקדמת ולהתערב מוקדם יותר. זהו צעד משמעותי לעבר פסיכיאטריה שמטרתה למנוע תחלואה ותמותה, ולא רק להגיב אליהן".
התרעות פיקוד העורף