בקרב ילדים המשתייכים לתת סוג זה נצפו התפרצויות רגשיות קשות, שינויים חדים במצב הרוח ותגובות עוצמתיות למצבי תסכול. תופעות אלו תוארו במשך שנים על ידי הורים ומורים, אך לא קיבלו ביטוי רשמי בהגדרות האבחון המקובלות.
הממצא המרכזי במחקר הוא שהתת סוג החמור לא רק מציג יותר סימפטומים, אלא מאופיין בשינויים מוחיים שונים במהותם. החוקרים מצאו כ-45 אזורים חריגים במוח אצל ילדים אלו, לעומת כ-26 אזורים בלבד בשני התתי סוגים האחרים. מדובר בהבדל כמותי ואיכותי כאחד, שמרמז על מנגנון ביולוגי ייחודי.
שני אזורים בולטים במיוחד נמצאו פגועים בתת סוג זה: הקורטקס הפרה פרונטלי המדיאלי, האחראי על קבלת החלטות ושליטה עצמית, והפאלידום, אזור הקשור לוויסות רגשי ולמוטיבציה. הפגיעה באזורים אלו עשויה להסביר את התנודות הקיצוניות במצב הרוח ואת הקושי לשלוט בתגובות רגשיות.
למרות שהרעיון של תתי סוגים בהפרעת קשב קיים כבר כשני עשורים, רק בשנים האחרונות מתאפשרת בדיקה ביולוגית מדויקת יותר באמצעות טכנולוגיות הדמיה מתקדמות. החוקרים מציינים שהחלוקה החדשה התגלתה ללא שימוש בנתונים קליניים, אלא רק על בסיס הסריקות, מה שמחזק את התוקף הביולוגי של הממצאים.
המשמעות הקלינית של התגלית עשויה להיות רחבה: כיום האבחון של הפרעת קשב מתבסס בעיקר על דיווחים התנהגותיים של הורים ומורים ושאלונים סטנדרטיים. אולם כאשר קיימים מרכיבים רגשיים משמעותיים, האבחנה הופכת מורכבת יותר, ולעיתים מתבלבלת עם הפרעות אחרות כמו חרדה, דיכאון או הפרעות התנהגות.
היכולת לזהות תתי סוגים ביולוגיים עשויה לאפשר בעתיד התאמה מדויקת יותר של טיפול. למשל, ילדים עם תת הסוג החמור עשויים להגיב פחות לשיטות התנהגותיות קלאסיות המבוססות על חיזוקים חיוביים. גם התרופות המקובלות, בעיקר ממשפחת הממריצים, לא תמיד יעילות עבורם. במקרים רבים, ילדים אלו זקוקים לטיפול אינטנסיבי יותר, ולעיתים מקבלים שילוב של מספר תרופות. חלקם מאובחנים גם עם הפרעות נוספות, מה שמקשה עוד יותר על ניהול המצב.
עם זאת, החוקרים מדגישים שהשימוש בסריקות מוח לצורך אבחון עדיין לא מעשי בשגרה. הבדיקות יקרות, מורכבות, ולא מספיק מדויקות ברמה האישית. לכן, נכון להיום, האבחון נשאר מבוסס על קריטריונים קליניים.
למרות המגבלות, הקהילה המדעית רואה במחקר צעד חשוב בדרך להגדרה מחדש של ההפרעה. ייתכן שבעתיד הקרוב יתווספו קריטריונים חדשים למדריכי האבחון הפסיכיאטריים, שיכללו גם את מרכיב הוויסות הרגשי.
הפרעת קשב וריכוז היא אחת ההפרעות הנוירו התפתחותיות השכיחות ביותר, ופוגעת בכ-11% מהילדים בארצות הברית. ההבנה שמדובר בקבוצת הפרעות ולא בהפרעה אחת עשויה לשנות את האופן שבו מתייחסים אליה במערכת החינוך, ברפואה ובחברה כולה.