הסוד המסריח במטבח: אתם מכניסים למדיח צלחות מלוכלכות, לוחצים על כפתור, ומניחים שבסוף התוכנית הכול יוצא נקי. אבל אם לא ניקיתם את הפילטר שבתחתית המדיח, ייתכן שחלק משאריות האוכל מאתמול, מהשבוע שעבר ואולי גם מלפני חודש, עדיין נמצאות שם. הן לא רק גורמות לריח לא נעים, אלא עלולות לפגוע בזרימת המים, להשאיר לכלוך על הכלים וליצור סביבה לחה ועשירה בשומן שבה מיקרואורגניזמים משגשגים.
הבעיה מתחילה בדרך כלל בפילטר. במדיחים מודרניים רבים, בעיקר בדגמים שקטים וחסכוניים, יש פילטר ידני שנועד ללכוד שאריות מזון, גרגירים, שומן, חתיכות ירק, גרעינים ופירורים. התפקיד שלו חשוב: למנוע מהלכלוך להיכנס למשאבה ולחזור אל הכלים. אבל כשהפילטר לא נשלף ונשטף באופן קבוע, הוא הופך ממערכת הגנה למקור הבעיה. במקום לעצור את הלכלוך, הוא מתחיל לצבור אותו.
בשלב הזה מופיע הסימן הראשון: ריח רע כשפותחים את הדלת. לפעמים זה ריח של מים עומדים, לפעמים ריח חמוץ, ולעיתים ריח שמזכיר פח אשפה רטוב. רבים מנסים לפתור את זה באמצעות נוזל ניקוי למדיח פעם בחודש, וזה בהחלט יכול לעזור להסרת שומן ואבנית. אבל נוזל ניקוי לא תמיד מסוגל להוציא פיזית חתיכת מזון שנתקעה ברשת הפילטר או מתחתיו. בדיוק כמו שמקלחת לא תפתח סתימה בכיור אם גוש לכלוך נשאר במסנן, גם חומר הניקוי במדיח לא תמיד יצליח להתמודד עם שכבת לכלוך אורגני שנאגרה במשך שבועות.
מבחינה בריאותית, חשוב לדייק: מדיח מלוכלך לא אומר שכל ארוחה הופכת לסכנה מיידית. רוב האנשים הבריאים לא יחלו רק משום שהפילטר במדיח לא נוקה בזמן. עם זאת, מטבח הוא מקום שבו בטיחות מזון תלויה בהרבה פעולות קטנות, ובמדיח מוזנח יש שילוב לא רצוי של לחות, חום, שאריות מזון ושומן. אלה תנאים שיכולים לאפשר לחיידקים, פטריות ועובש להתקיים באזורים מסוימים של המכשיר, בעיקר בגומיות ובאזורים שאינם נשטפים היטב בכל מחזור.
מחקרים שבדקו מדיחים ביתיים מצאו שמדיחים אינם סביבה סטרילית. בקטריות ופטריות יכולות להימצא בין היתר בגומיות הדלת, במים, בצנרת ובחלקים פנימיים של המכשיר. משמעות הדבר אינה שצריך להיבהל מהמדיח, אלא שצריך להתייחס אליו כמו לכל מכשיר רטוב במטבח: לנקות, לאוורר ולתחזק. כשמדובר במשפחות עם תינוקות, קשישים, אנשים עם מערכת חיסון מוחלשת או מטופלים אונקולוגיים, ההקפדה הזו חשובה עוד יותר.
הטעות השנייה היא התעלמות מגומיות הדלת. רוב האנשים מנקים את פנים המדיח רק כשהוא כבר מסריח, אבל דווקא פסי הגומי סביב הדלת הם אזור בעייתי. המים והסבון לא תמיד מגיעים אליהם בעוצמה מספקת, בעיקר לחלק התחתון של הדלת ולשוליים. שם יכולה להצטבר שכבה דביקה של שומן, לכלוך ועובש. מספיק להעביר מטלית לחה לאורך האטם כדי להבין כמה לכלוך מסתתר שם גם במדיח שנראה מבחוץ מבריק.
הטעות השלישית היא שימוש כמעט קבוע בתוכנית קצרה או חסכונית. תוכניות כאלה חשובות לחיסכון בחשמל ובמים, אבל הן לא תמיד מסירות שומן עיקש באותה יעילות של תוכנית חמה ואינטנסיבית. כשמשתמשים לאורך זמן רק בתוכניות קצרות או קרירות יותר, שומן מהמזון עלול להישאר בדפנות, בצנרת, בפילטר ובזרועות ההתזה. התוצאה היא לא רק ריח רע, אלא גם כלים שיוצאים פחות נקיים, כוסות עם תחושה שמנונית וסכו"ם שנראה כאילו עבר שטיפה חלקית בלבד.
הטעות הרביעית היא סגירת הדלת הרמטית אחרי כל הפעלה. מדיח שסיים לעבוד נשאר חם ולח. אם סוגרים אותו לגמרי מיד לאחר פינוי הכלים, הלחות נלכדת בפנים. סביבה לחה וסגורה היא בדיוק מה שעובש וריחות רעים אוהבים. לכן כדאי להשאיר את הדלת פתוחה מעט לאחר סיום הפעולה, כדי לאפשר ייבוש ואוורור. בדגמים מתקדמים קיימת לעיתים פתיחה אוטומטית של הדלת בסיום התוכנית, וכדאי לוודא שהאפשרות הזו פעילה.
אז מה עושים הערב, לפני שהריח חוזר שוב? מתחילים בפעולה הפשוטה ביותר: מוציאים את הסל התחתון, מסובבים את הפילטר שבתחתית ושולפים אותו בזהירות. ברוב המדיחים הוא מורכב ממסנן גלילי ומרשת שטוחה. שוטפים אותו היטב תחת מים זורמים, עם מעט סבון כלים ומברשת רכה או מברשת שיניים ישנה. אם רואים שכבה שומנית, פירורים, גרעינים או לכלוך אפור, זה כנראה היה מקור הריח.
לאחר מכן בודקים את האזור שמתחת לפילטר. בחלק מהמדיחים יש מכסה קטן שמוביל למשאבה או לאזור הניקוז. לא מפרקים בכוח ולא שולחים ידיים למקומות לא מוכרים, אבל לפי הוראות היצרן ניתן לבדוק אם יש שם לכלוך, מים עומדים, חתיכת זכוכית, גרעין או עצם קטנה. אם יש ריח חריף במיוחד, הצפה, מים שלא מתנקזים או רעש חריג, כדאי לעצור ולפנות לטכנאי, במיוחד אם לא ברור איך לפרק ולהחזיר את החלקים.
השלב הבא הוא ניקוי גומיות הדלת. לוקחים מטלית לחה עם מעט סבון, או חומר ניקוי שמתאים למכשירי מטבח, ומעבירים לאורך כל האטמים, בעיקר בחלק התחתון של הדלת ובפינות. אם יש עובש נראה לעין או שכבה שחורה, לא מתעלמים. מנקים בעדינות, מייבשים היטב, ובמקרה של עובש חוזר או גומי פגום כדאי לבדוק אם האטם זקוק להחלפה.
אחרי הגומיות מגיעות זרועות ההתזה. אלה ה"ממטרות" שמסתובבות בתוך המדיח ומזרימות מים אל הכלים. כשהחורים הקטנים שלהן נסתמים מחלקיקי מזון או אבנית, המים לא מגיעים לכל מקום. התוצאה: אזורים שלמים במדיח נשארים מלוכלכים יותר. ברוב הדגמים אפשר לשלוף את הזרוע התחתונה במשיכה ואת העליונה באמצעות הברגה פשוטה. שוטפים תחת מים זורמים, ובמידת הצורך פותחים חורים סתומים בעדינות עם קיסם.
רק אחרי הניקוי הידני כדאי להפעיל תוכנית חמה. פעם בשבועיים, או לפחות פעם בחודש במדיח שנמצא בשימוש קל, מומלץ להפעיל תוכנית אינטנסיבית חמה, בהתאם להוראות היצרן. אם משתמשים במדיח מדי יום, מבשלים הרבה או מכניסים כלים עם הרבה שומן, כדאי לנקות את הפילטר בתדירות גבוהה יותר, לעיתים פעם בשבוע או פעם בשבועיים. במשק בית עם שימוש רגיל, ניקוי כל שבועיים עד חודש הוא יעד סביר, אבל הריח הוא המדד הכי ברור: אם המדיח מסריח, מחכים פחות.
המסר החשוב הוא לא לפחד מהמדיח, אלא להפסיק להתייחס אליו כמכשיר קסם. מדיח תקין, נקי ומתוחזק הוא כלי מצוין לשמירה על היגיינת הכלים. רשויות בריאות מציינות שבמצבים שבהם נדרשת סניטציה טובה יותר, למשל עבור בקבוקי תינוקות או בעת אירועי זיהום מים, תוכנית חמה, ייבוש בחום או תוכנית סניטציה יכולים לסייע בהפחתת חיידקים. אבל גם התוכנית הכי חמה לא פוטרת מניקוי הפילטר, הגומיות והאזורים שבהם לכלוך פיזי פשוט נשאר תקוע.
לכן הכלל פשוט: לפנות שאריות מוצקות לפח, לא לשטוף כל צלחת עד שהיא מבריקה, לנקות פילטר בקביעות, לאוורר את המדיח אחרי ההפעלה, לנגב גומיות, לבדוק זרועות התזה ולהפעיל מדי פעם תוכנית חמה. אם אחרי כל זה עדיין יש ריח רע, כלים מלוכלכים, מים עומדים או סימני עובש חוזר, זו כבר לא רק בעיית ניקיון, אלא סיבה לבדוק תקלה בניקוז, במשאבה, בצנרת או באיטום.