אחת השאלות שחוזרות שוב ושוב בתהליכי ירידה במשקל היא מה באמת משביע אותנו: האם זו הפחמימה, החלבון, הירקות, או אולי התחושה הפסיכולוגית ש"בלי אורז או לחם זו לא ארוחה"? מאזינה שנמצאת בתהליך לירידה במשקל, סיפרה בשידור שהיא נשארת רעבה אחרי ארוחת צהריים שמכילה חלבון וירקות, ורק פחמימה משביעה אותה. זו טענה שאני שומעת לא מעט, והיא בהחלט שווה התייחסות רצינית, כי מצד אחד פחמימות יכולות לתרום לשובע, ומצד שני, לא תמיד הן הגורם המרכזי. לפעמים מה שחסר הוא לא דווקא אורז או תפוח אדמה, אלא נפח, סיבים, לעיסה, הרגלים, ולעיתים גם תחושה רגשית של "ארוחה אמיתית".
כמות כזו של ירקות תורמת נפח עצום לארוחה, הרבה מים, סיבים תזונתיים, מינרלים, נוגדי חמצון ולעיסה ממושכת. היא ממלאת את הקיבה בלי "להעמיס" קלוריות, מאטה את קצב האכילה, וגורמת לכך שהמוח מקבל מספיק זמן לקלוט שאכלנו. יש כאן שילוב מצוין: מצד אחד הרבה אוכל בצלחת, ומצד שני צפיפות קלורית נמוכה. במילים פשוטות - אוכלים הרבה, אבל לא הרבה קלוריות.
התרעות פיקוד העורף