במשרד הבריאות מבקשים מכל מי שהיה במגע, או שבעלי החיים שברשותו באו במגע באזור האירוע עם בעל החיים הנגוע או עם בעל חיים משוטט, בין 30 במאי ל-13 ביוני 2026 כולל, לפנות בדחיפות ללשכת הבריאות הקרובה למקום מגוריו.
הורים לילדים מתבקשים לברר עם ילדיהם אם היו במגע עם בעלי חיים חשודים באזור. בעלי חיות מחמד ששהו עם כלביהם או חתוליהם בחופים הרלוונטיים מתבקשים לפנות בהקדם לרופא וטרינר, לדווח על השהות במקום שבו נלכדה נקבת התן הנגועה ולוודא את מצב החיסון של בעלי החיים.
האירוע בכינרת מתרחש על רקע מציאות רחבה יותר של התרבות תנים והתקרבותם לאזורי מגורים. תושבים ברמת גן, גבעתיים וצפון תל אביב מדווחים כבר תקופה ארוכה על יללות וצרחות תנים בלילות, בעיקר סביב אזורים ירוקים ופארקים עירוניים, בהם פארק הירקון. תנים הם חיות בר, ובמצבם הטבעי הם נוטים להימנע ממגע עם בני אדם. אבל כשהם מוצאים מזון זמין ליד פחים, גינות, חניונים, פינות האכלה או שאריות מזון, הם עלולים להתקרב שוב ושוב לסביבה האנושית ולאבד חלק מהרתיעה הטבעית שלהם.
תן בריא בדרך כלל לא יתקוף אדם ללא סיבה. מפגש מסוכן עלול להתרחש כשהחיה מופתעת, מרגישה לכודה, מגינה על גורים, מתחרה על מזון, פצועה או חולה. התנהגות חריגה במיוחד, כמו התקרבות לאדם ללא פחד, תוקפנות בלתי מוסברת, ריור, הליכה לא יציבה או הופעה של חיית בר במקום ובשעה לא אופייניים, מחייבת התרחקות ודיווח לגורמים המוסמכים. אסור להתקרב לתן, לנסות ללטף אותו, להאכיל אותו או להבריח אותו בידיים.
כלבת היא מחלה נגיפית קשה הפוגעת במערכת העצבים המרכזית. הנגיף מועבר לרוב דרך נשיכה של בעל חיים נגוע, אבל גם שריטה או מגע של רוק נגוע עם פצע פתוח או ריריות עלולים לגרום להדבקה. לאחר חדירתו לגוף, הנגיף נע לאורך העצבים לכיוון המוח וחוט השדרה. כשהוא מגיע למערכת העצבים המרכזית ומופיעים סימנים קליניים, המחלה כמעט תמיד קטלנית. לכן הטיפול המונע לאחר חשיפה חייב להינתן לפני הופעת התסמינים.
המחלה יכולה להופיע בכל היונקים, בהם כלבים, חתולים, תנים, שועלים, זאבים, בקר, צאן, נמיות ועטלפים. בעולם, רוב מקרי הכלבת בבני אדם נגרמים מנשיכות כלבים נגועים, ובעיקר במדינות שבהן מערכות החיסון והפיקוח הווטרינרי מוגבלות. בישראל המחלה בבני אדם נדירה מאוד, אבל מקרי כלבת בבעלי חיים עדיין מתגלים, בעיקר בצפון הארץ ובאזורים הסמוכים לשטחי בר, ולכן כל חשיפה לבעל חיים חשוד נבדקת ברצינות.
בבעלי חיים, כלבת עלולה להתבטא בשינויי התנהגות. בעל חיים שקט עלול להפוך תוקפני, וחיית בר שבדרך כלל נרתעת מבני אדם עלולה להתקרב אליהם. ייתכנו ריור מוגבר, קושי בבליעה, שיתוק, חוסר יציבות, קול חריג או התנהגות מבולבלת. עם זאת, לא תמיד ניתן לזהות כלבת לפי מראה חיצוני בלבד, ולכן ההנחיה לאחר נשיכה או שריטה היא לא להמתין לסימנים אלא לפנות להערכה רפואית.
בבני אדם, תקופת הדגירה של כלבת משתנה ויכולה להימשך שבועות עד חודשים. הסימנים הראשונים עלולים להיות חום, כאבי ראש, חולשה, כאב מקומי, נימול או תחושת שריפה באזור הנשיכה. בהמשך עלולים להופיע אי שקט, בלבול, הזיות, קושי בבליעה, רתיעה ממים, רתיעה ממשבי אוויר, פרכוסים או שיתוק. מרגע הופעת הסימנים הנוירולוגיים, האפשרות להציל את החולה כמעט לא קיימת, ולכן הטיפול המונע הוא המרכיב הקריטי.
משרד הבריאות מזכיר שמי שננשך או נשרט על ידי בעל חיים צריך לשטוף מיד את אזור הפגיעה במים זורמים ובסבון, רצוי במשך כ-15 דקות, ולחטא את המקום בחומר חיטוי. לאחר מכן יש לפנות ללשכת הבריאות כדי לבדוק צורך בטיפול מונע נגד כלבת. אם לשכת הבריאות סגורה, יש לפנות לחדר מיון. אין להסתפק במעקב בבית, גם אם הפציעה נראית שטחית.
הטיפול המונע נקבע לפי סוג החשיפה, מיקום הנשיכה, עומק הפגיעה, זהות בעל החיים, אפשרות לאתרו ולבדוק אותו, מצב החיסון הקודם של האדם שנחשף ומצבו הרפואי. בחשיפה משמעותית יינתן חיסון פעיל נגד כלבת בסדרה של זריקות, ולעיתים גם חיסון סביל המכיל נוגדנים ומוזרק סביב אזור הפגיעה כדי לנטרל את הנגיף מוקדם ככל האפשר. במקביל נשקל הצורך בטיפול נגד טטנוס ובטיפול אנטיביוטי, בעיקר בנשיכות עמוקות, בפציעות בידיים או בפנים, ובאנשים עם סיכון מוגבר לזיהום.
התרעות פיקוד העורף