ההתפרצות הנוכחית בקונגו ובאוגנדה נגרמת מנגיף בונדיבוגיו. מדובר במין שונה מנגיף זאיר, שהיה אחראי להתפרצות הענק במערב אפריקה בין 2014 ל-2016. ההבדל חשוב, משום שהחיסון והתרופות שאושרו נגד נגיף זאיר לא הוכחו כיעילים נגד בונדיבוגיו.
ההדבקה מתרחשת כשדם או נוזלי גוף של אדם שחולה באבולה וחווה תסמינים מגיעים לעור פצוע, לסדקים בעור או לריריות של אדם אחר. הריריות הן האזורים הלחים והרגישים בעיניים, באף ובפה, שדרכם הנגיף יכול לחדור לגוף.
נוזלי הגוף שעלולים לשאת את הנגיף כוללים דם, קיא, צואה, שתן, רוק, זיעה, חלב אם, מי שפיר וזרע. הסיכון עולה ככל שהמחלה מתקדמת וכמות הנגיף בגוף גדלה. חולים הסובלים מהקאות ושלשולים מרובים עלולים לזהם את סביבתם בכמות גדולה של הפרשות, ולכן בני משפחה וצוותים רפואיים המטפלים בהם ללא מיגון נמצאים בסיכון הגבוה ביותר.
הדבקה עלולה להתרחש גם ממגע בבגדים, מצעים, מגבות, מחטים, ציוד רפואי או משטחים שזוהמו בנוזלי גוף של חולה. נגיעה בחפץ מזוהם לא מובילה בהכרח להדבקה. הנגיף עדיין צריך להגיע לעור פגוע או לריריות. הסיכון עולה אם לאחר הנגיעה האדם משפשף את עיניו, נוגע בפה או באף, או אם קיימים חתכים בידיים.
גופות של אנשים שמתו מאבולה מידבקות במיוחד, משום שכמות הנגיף בגוף עשויה להיות גבוהה. בהתפרצויות קודמות, טקסי קבורה שכללו רחצה, נשיאה או נגיעה בגופה היו מקור מרכזי לשרשראות הדבקה. זו הסיבה שצוותים ייעודיים מטפלים בנפטרים תחת אמצעי מיגון מחמירים.
הנגיף יכול לעבור גם ביחסי מין עם אדם שהחלים מהמחלה. אצל חלק מהמחלימים הוא נשאר במשך תקופה באזורים המוגנים יחסית ממערכת החיסון, בעיקר באשכים, ועלול להימצא בזרע גם לאחר שהחום ושאר התסמינים חלפו. משך הנשאות משתנה בין אדם לאדם, ולכן מחלימים מקבלים הנחיות ייעודיות לבדיקות ולשימוש בקונדום.
שרשרת ההדבקה הראשונה מתחילה לעיתים מבעל חיים. עטלפי פירות נחשבים למאגר הטבעי הסביר של נגיפי אבולה, והנגיף עלול לעבור לבני אדם בעקבות טיפול בבעלי חיים נגועים, שחיטה או אכילת בשר ציד שלא בושל היטב. קופים, גורילות ואנטילופות יער עלולים להידבק ולהעביר את הנגיף במגע עם דם ורקמות.
לפי הידע הקיים, לא. אדם שנדבק באבולה לא נחשב מידבק בתקופת הדגירה, לפני הופעת התסמינים. תקופת הדגירה נמשכת בין יומיים ל-21 ימים, ובממוצע התסמינים מופיעים כעבור 8 עד 10 ימים.
העובדה הזאת מבדילה את אבולה ממחלות נשימה שבהן אנשים עלולים להעביר את הנגיף עוד לפני שהם מבינים שהם חולים. אדם ששב מאזור נגוע, מרגיש טוב ולא היה במגע עם חולה או עם נוזלי גוף, לא מסכן את הסובבים אותו רק מעצם הגעתו מאפריקה.
אבולה לא מתפזרת באוויר כמו חצבת, קורונה או שפעת. היא לא עוברת דרך מערכת מיזוג אוויר, לא נשארת כענן נגיפי בחדר, ולא מדביקה אדם רק משום שישב ליד חולה או חלף על פניו במסדרון.
גם שיעול רגיל לא נחשב דרך העברה טיפוסית של אבולה. אדם לא נדבק משאיפת האוויר שנפלט בשיעול כפי שעלול לקרות בקורונה. עם זאת, אם רוק, דם או הפרשה אחרת ניתזים ישירות לעיניים, לפה, לאף או לעור פצוע, מדובר כבר במגע ישיר בנוזלי גוף ולכן קיימת אפשרות לחשיפה.
אבולה לא עוברת בעקיצות יתושים, זבובים או חרקים אחרים. היא לא עוברת משתיית מים תקינים, משחייה בבריכה, מלחיצת יד עם אדם בריא, משימוש באותו חדר עם אדם ללא תסמינים או משהייה ליד נוסע שהגיע מאפריקה. היא גם לא עוברת מעצם נגיעה בבגדים או במזוודה של אדם שלא חלה.
חיבוק, נשיקה או טיפול קרוב בחולה שכבר פיתח תסמינים עלולים להיות מסוכנים משום שהם מאפשרים מגע עם רוק, זיעה והפרשות. ההבחנה החשובה היא לא המרחק הגיאוגרפי שממנו הגיע האדם, אלא אם הוא חולה ותסמיני ואם התרחש מגע ממשי בנוזלי גוף.
ברוב המכריע של המקרים, לא. אפריקה היא יבשת שלמה ובה עשרות מדינות, ורק שתי מדינות נחשבות כיום למדינות שבהן אובחנה תחלואה פעילה בהתפרצות הנוכחית. נוסע שהגיע ממצרים, מרוקו, דרום אפריקה, אתיופיה או מדינות אחרות באפריקה לא נחשב חשוד רק בשל מוצא הטיסה.
גם שהייה באותו מטוס עם אדם שחזר מקונגו או מאוגנדה לא נחשבת בפני עצמה לחשיפה. אם אותו אדם לא סבל מתסמינים במהלך הטיסה, הוא לא נחשב מידבק. גם אם פיתח תסמינים, ההדבקה עדיין דורשת מגע ישיר עם נוזלי גוף.
מצב שונה עלול להיווצר אם נוסע חולה הקיא, דימם, סבל משלשול או הפריש נוזלי גוף בסביבת נוסעים אחרים. אדם שניקה את ההפרשות ללא כפפות, נגע בהן בידיו או ספג התזה לעיניים, לפה או לאף עשוי להיחשב מגע רלוונטי. במקרה כזה רשויות הבריאות מאתרות את הנוסעים ואנשי הצוות לפי מיקומם ואופי החשיפה.
ארגון הבריאות העולמי מעריך שהסיכון להעברת אבולה בטיסה מסחרית נמוך. לא נדרש לחשוש ממערכת האוורור במטוס, מהישיבה באותה שורה או מהליכה במעבר ליד אדם ששב מאפריקה.
אין סיבה לבטל טיסות לאירופה, לארצות הברית, למזרח הרחוק או למדינות אפריקאיות שבהן אין תחלואה פעילה. משרד הבריאות ממליץ להימנע מנסיעות לא חיוניות לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ולאוגנדה.
מי שחייב להגיע לאזורי ההתפרצות צריך לפנות למרפאת מטיילים לפני הנסיעה, לעקוב אחר הודעות רשמיות ולהימנע ממגע עם חולים, בתי חולים המטפלים באבולה, גופות, טקסי קבורה, עטלפים, קופים ובשר ציד. יש להקפיד על היגיינת ידיים ולא לגעת בדם, בהפרשות או בציוד רפואי.
ארגון הבריאות העולמי לא המליץ בשלב זה על איסור גורף של נסיעות או מסחר עם קונגו ואוגנדה, למרות שהגדיר את האירוע מצב חירום בינלאומי בבריאות הציבור. הערכת הסיכון העולמית נותרה נמוכה.
נכון לעדכון הרשמי האחרון, תחלואה מאומתת בהתפרצות הנוכחית תועדה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ובאוגנדה בלבד. רוב המקרים נמצאים בקונגו, בעיקר במחוזות איטורי, צפון קיוו ודרום קיוו.
באוגנדה אובחנו מקרים שיובאו מקונגו ומספר הדבקות משניות בקרב מגעים ואנשי צוות רפואי. נכון ל-18 ביוני לא תועדה באוגנדה העברה קהילתית רחבה, ולא דווח שם על מקרה חדש מאז 5 ביוני.
רואנדה, דרום סודן, קניה, טנזניה, בורונדי והרפובליקה של קונגו אינן מוגדרות בשלב זה מדינות עם תחלואה מאומתת בהתפרצות. חלקן נמצאות בסיכון מוגבר בשל גבולות יבשתיים, מסחר ותנועת אוכלוסייה, ולכן מערכות הבריאות בהן נמצאות בכוננות.
לפי העדכון שפרסם ארגון הבריאות העולמי ב-19 ביוני, נכון ל-17 ול-18 ביוני אובחנו 915 חולים מאומתים בהתפרצות הנוכחית. בקונגו דווח על 896 חולים מאומתים ו-232 מתים, ובאוגנדה על 19 חולים מאומתים ושני מקרי מוות, לצד מקרה נוסף שהוגדר בסבירות גבוהה ומת. לפחות 88 חולים החלימו.
שיעור התמותה המדווח בקרב החולים המאומתים בקונגו עמד על כ-26%, אבל בארגון הבריאות העולמי מעריכים שהוא עלול להשתנות משום שחלק ממקרי המוות שהתרחשו לפני הכרזת ההתפרצות עדיין נחקרים. בשתי ההתפרצויות הקודמות של בונדיבוגיו, באוגנדה בשנת 2007 ובקונגו בשנת 2012, שיעורי התמותה עמדו על כ-30% וכ-50%.
ארגון הבריאות העולמי מגדיר את הסיכון בקונגו גבוה מאוד, באוגנדה ובמדינות הגובלות במדינות הנגועות גבוה, ובשאר אפריקה וברמה העולמית נמוך.
לאחר החדירה לגוף הנגיף תוקף תחילה תאים של מערכת החיסון, בעיקר תאים שתפקידם לזהות פולשים ולהתריע מפניהם. הוא משבש את תגובת האינטרפרון, אחת ממערכות האזעקה המוקדמות של הגוף, וכך מצליח להתרבות לפני שמערכת החיסון מפעילה תגובה יעילה.
התאים הנגועים נעים דרך מערכת הלימפה והדם ומפיצים את הנגיף לכבד, לטחול, לבלוטות יותרת הכליה, לכליות, למערכת העיכול ולרקמות נוספות. במקביל נוצרת תגובה דלקתית חריפה ולא מאוזנת. הגוף מפריש כמויות גדולות של חומרים דלקתיים, כלי הדם נעשים חדירים יותר ונוזלים דולפים אל מחוץ למחזור הדם.
הנגיף פוגע בכבד, שמייצר חלק מחלבוני הקרישה, ומפעיל באופן לא תקין את מערכת הקרישה. אצל חולים קשים עלולה להתפתח קרישה תוך־כלית מפושטת, מצב שבו נוצרים קרישי דם זעירים בכלי דם רבים ובהמשך נצרכים טסיות וחלבוני קרישה. התוצאה עלולה להיות שילוב מסוכן של קרישי דם ודימומים.
הקאות ושלשולים קשים גורמים לאובדן כמויות גדולות של מים ומלחים. לחץ הדם יורד, אספקת הדם לאיברים נפגעת ועלולים להתפתח הלם, אי ספיקת כליות, נזק לכבד, פגיעה נשימתית וכשל רב־מערכתי. אצל חלק מהחולים מופיעים דימומים, אבל הם אינם תנאי לאבחנה ורבים מהחולים אינם מדממים כלל.
המחלה מתחילה בדרך כלל בפתאומיות. התסמינים הראשונים כוללים חום, צמרמורת, חולשה קיצונית, כאבי שרירים, כאב ראש וכאב גרון. אלה תסמינים לא ייחודיים, ולכן בשלבים הראשונים קשה להבדיל בין אבולה לבין שפעת, מלריה, טיפוס הבטן, מחלות מעיים וזיהומים נגיפיים אחרים.
בהמשך עלולים להופיע בחילות, הקאות, שלשולים מימיים, כאבי בטן, פריחה, אודם בעיניים, קושי בבליעה וירידה בכמות השתן. במקרים קשים מופיעים לחץ דם נמוך, בלבול, ישנוניות, קוצר נשימה, פגיעה בכליות ובכבד ולעיתים דימום מהחניכיים, מהאף, ממערכת העיכול או מאתרי דקירה.
חום לאחר חזרה מקונגו או מאוגנדה בתוך 21 ימים מחייב יצירת קשר טלפוני מיידי עם משרד הבריאות, במיוחד אם הוא מלווה בכאבי ראש, כאבי שרירים, הקאות, שלשולים, כאבי בטן, חולשה קיצונית או דימום.
דימומים בעור, דימום שלא נגרם מחבלה, הקאות מרובות, שלשולים קשים, אי מתן שתן, סחרחורת משמעותית, בלבול, ישנוניות חריגה, קוצר נשימה או קושי לעמוד הם סימנים שמחייבים הערכה רפואית ללא דיחוי.
אין להגיע עצמאית למרפאה או לחדר מיון. יש להישאר בבית, להימנע ממגע עם אחרים ולהתקשר למוקד משרד הבריאות במספר 5400*. כבר בתחילת השיחה יש לציין את יעד הנסיעה, תאריך החזרה והאפשרות לחשיפה למחלת אבולה.
ממש לא. רוב מקרי החום בקרב מטיילים השבים מאפריקה נגרמים ממחלות אחרות. מלריה היא אחת האבחנות החשובות ביותר שחייבים לשלול במהירות, ולצדה עלולים להופיע דנגי, טיפוס הבטן, זיהומי מעיים, שפעת וקורונה.
החשד לאבולה עולה רק כשקיים שילוב בין תסמינים מתאימים לבין שהייה באזור תחלואה במהלך 21 הימים הקודמים, ובמיוחד אם היה מגע עם חולה, גופה, נוזלי גוף, מוסד רפואי או בעל חיים בסיכון.
אי אפשר לאבחן אבולה לפי התסמינים בלבד. חולה חשוד מוכנס לבידוד, משרד הבריאות מקבל דיווח, ונלקחות ממנו דגימות דם בתנאי בטיחות מחמירים. הדגימות נארזות בכמה שכבות ומועברות במסלול ייעודי למעבדה המרכזית לנגיפים של משרד הבריאות.
בדיקת הליבה בישראל היא בדיקת RT-PCR בזמן אמת. בשלב הראשון מופק מהדגימה החומר הגנטי הנגיפי מסוג רנ"א. בהמשך הוא מומר לדנ"א ומוגבר במחזורים רבים, כך שגם כמות קטנה של רצפים ייחודיים לנגיף עשויה להתגלות. הופעת אות פלואורסצנטי במהלך ההגברה מעידה על נוכחות החומר הגנטי שנבדק.
הבדיקה כוללת בקרות שנועדו לוודא שתהליך הפקת החומר הגנטי הצליח, שלא הייתה הפרעה בתגובה ושלא אירע זיהום בין דגימות. במקרים מתאימים ניתן לבצע בדיקות מולקולריות נוספות או ריצוף גנטי לצורך זיהוי המין ואפיון הנגיף, אבל הבדיקה המרכזית לאבחון חולה חריף היא RT-PCR.
בעולם קיימות גם בדיקות לזיהוי חלבונים נגיפיים, בדיקות נוגדנים מסוג IgM ו-IgG בשיטת אלייזה ובידוד הנגיף בתרבית תאים. בדיקות נוגדנים מתאימות יותר לשלבים מאוחרים או לבירור בדיעבד, משום שלוקח למערכת החיסון זמן לייצר נוגדנים. גידול הנגיף בתרבית אינו משמש בדיקת שגרה בחולה חשוד, משום שהוא מחייב תנאי בטיחות ביולוגית מרביים.
בימים הראשונים לאחר הופעת התסמינים כמות הנגיף בדם עלולה להיות עדיין נמוכה מסף הזיהוי. לכן בדיקת PCR שלילית שנלקחה לפני שחלפו 72 שעות מתחילת התסמינים לא תמיד מספיקה כדי לשלול אבולה.
במצב כזה החולה נשאר בבידוד ונלקחת דגימה נוספת לאחר שחלפו לפחות 72 שעות מתחילת המחלה. רק שילוב בין התזמון הנכון, תוצאות הבדיקות והערכת החשיפה מאפשר להסיר את החשד בביטחון. זו הסיבה שהבירור של שני החשודים בישראל אינו מסתיים מיד לאחר נטילת הדגימה הראשונה.
ברוב המקרים אין צורך להיבדק לאבולה רק משום שחזרת מטיסה מאפריקה. אפריקה היא יבשת גדולה, והבדיקה נשקלת רק כשיש שילוב של שהייה באזור תחלואה, חשיפה אפשרית ותסמינים מתאימים.
אם חזרת ממדינה ללא התפרצות פעילה, אתה מרגיש טוב ולא נגעת בחולה, בגופה או בנוזלי גוף, אין המלצה לבצע בדיקת אבולה. גם אין בדיקת סקר פרטית שאפשר לגשת אליה בקופת החולים. אדם שנדבק לא נחשב מידבק לפני הופעת התסמינים. ([ממשלת ישראל][1])
אם שהית ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו או באוגנדה, ובתוך 21 ימים מהחזרה הופיעו חום, חולשה חריגה, כאבי שרירים, כאב ראש, כאב גרון, הקאות, שלשולים, כאבי בטן או דימום, יש לפעול כך:
להישאר בבית ולהימנע ממגע קרוב עם אחרים.
להתקשר מיד למוקד קול הבריאות במספר 5400*, ולציין כבר בתחילת השיחה שחזרת מאזור שבו קיימת תחלואת אבולה.
לא להגיע עצמאית לקופת חולים, למוקד או לחדר מיון. משרד הבריאות יחליט היכן וכיצד תיבדק, כדי למנוע חשיפה של נוסעים, מטופלים וצוותים רפואיים.
אם היה מגע ישיר עם דם, קיא, שלשול, שתן, רוק, זרע או נוזלי גוף אחרים של חולה חשוד, או שטיפלת בחולה ללא מיגון, יש להתקשר למשרד הבריאות גם אם אתה עדיין מרגיש טוב. במצב כזה ייתכן שיידרש מעקב רפואי במשך 21 ימים ממועד החשיפה.
מי שרק ישב במטוס ליד אדם שהגיע מאפריקה לא נחשב חשוף. אבולה לא עוברת באוויר ולא נדבקים ממערכת המיזוג, מהליכה ליד נוסע או משיעול רגיל כפי שעלול לקרות בקורונה. ההדבקה מחייבת בדרך כלל מגע ישיר בנוזלי גוף של אדם שכבר פיתח תסמינים.
חום לאחר חזרה מאפריקה מחייב בירור רפואי גם כשהסיכון לאבולה נמוך, משום שמלריה ומחלות אחרות שכיחות יותר ועלולות להיות מסוכנות. במקרה של קוצר נשימה, בלבול, עילפון, דימום או הידרדרות מהירה יש להתקשר למד"א במספר 101 ולציין במפורש את יעד הנסיעה ואת מועד החזרה.
קיימות שתי תרופות נוגדנים שאושרו בארצות הברית לטיפול באבולה הנגרמת מנגיף זאיר: אינמזב ואבנגה. הן נקשרות לחלבון שעל מעטפת הנגיף ומונעות ממנו לחדור לתאים. התרופות שיפרו את סיכויי ההישרדות בהתפרצויות של נגיף זאיר.
הן לא אושרו לטיפול בנגיף בונדיבוגיו, שגורם להתפרצות הנוכחית, ולא הוכח שהן יעילות נגדו. בשלב זה אין תרופה ייעודית מאושרת לבונדיבוגיו. נוגדנים ותרופות ניסיוניות נמצאים במחקר, אבל אינם נחשבים טיפול שגרתי מוכח.
הטיפול מבוסס על מתן מהיר של נוזלים לווריד, תיקון רמות המלחים והסוכר, שמירה על לחץ הדם, טיפול בחמצן, תרופות נגד בחילות והקאות, מתן דם ומוצרי קרישה לפי הצורך, טיפול בזיהומים משניים ותמיכה בכליות ובמערכות הגוף. טיפול מוקדם ואינטנסיבי עשוי לשפר משמעותית את סיכויי ההישרדות. ([CDC][5])
קיים חיסון מאושר נגד מחלה הנגרמת מנגיף זאיר, הנקרא ארבבו. הוא שימש בהצלחה בהתפרצויות קודמות במסגרת חיסון טבעתי של אנשים שבאו במגע עם חולה ושל צוותים רפואיים.
החיסון הזה לא נחשב מגן מפני נגיף בונדיבוגיו. נכון לעכשיו אין חיסון מאושר נגד המין המעורב בהתפרצות הנוכחית. ארגון הבריאות העולמי בוחן חיסונים ותרופות מועמדים, אבל הם עדיין אינם זמינים כחיסון שגרתי למטיילים.
התרעות פיקוד העורף