קדחת הבהרות היא שם לקבוצת מחלות זיהומיות הנגרמות מחיידקים ממשפחת הריקציות. בישראל המחלה מזוהה בעיקר עם קדחת הבהרות הישראלית, הנגרמת מחיידק ממשפחת ריקציה ומועברת בדרך כלל באמצעות קרציית הכלב החומה. הקרצייה עשויה להימצא על כלבים, בסביבת המרבץ שלהם, בגינות, במדשאות, בשיחים ובאזורים שבהם מסתובבים בעלי חיים. הכלב עצמו לא חייב להיראות חולה, ולעיתים הקרצייה מגיעה לחצר או לבית דרך פרוותו.
האדם נדבק לאחר שקרצייה נגועה נצמדת לעור וניזונה מדם. העקיצה עצמה לרוב לא כואבת, והקרצייה יכולה להיות קטנה מאוד, לכן רבים מהחולים לא זוכרים שנעקצו ולא הבחינו בקרצייה על הגוף. היעדר סיפור ברור של עקיצה לא שולל את המחלה, במיוחד לאחר שהייה בגינה, בשטח פתוח, באזור עשבייה או בקרבת כלבים וחיות בר.
התסמינים הראשונים מופיעים לרוב בתוך 3 עד 14 ימים ויכולים להיראות בתחילה כמו מחלת חום נגיפית רגילה. הם כוללים חום, כאב ראש, עייפות ניכרת, חולשה, כאבי שרירים ומפרקים, ירידה בתיאבון, כאבי בטן, בחילות או הקאות. בהמשך עשויה להופיע פריחה אדומה או מנוקדת בגפיים ובגוף. אחד המאפיינים שמעלים חשד הוא התפשטות הפריחה גם לכפות הידיים ולכפות הרגליים, אבל הפריחה לא מופיעה אצל כל החולים ועלולה להיעדר בשלבים הראשונים.
במקום העקיצה עשוי להופיע לעיתים גלד כהה או פצע קטן, המכונה נגע חיסון, אבל בקדחת הבהרות הישראלית נגע כזה לא תמיד קיים. במקרים קלים המחלה עשויה לחלוף ללא סיבוכים, אבל אצל חלק מהחולים הזיהום עלול לפגוע בדפנות כלי הדם ולגרום להפרעות בקרישת הדם, פגיעה בכבד או בכליות, דלקת ריאות, פגיעה נוירולוגית, דלקת בשריר הלב או ירידה בלחץ הדם.
האבחנה מבוססת בראש ובראשונה על התסמינים, הבדיקה הגופנית והיסטוריה אפשרית של חשיפה לקרציות, לבעלי חיים או לשטחי צמחייה. בדיקות דם כלליות עשויות להראות ירידה במספר הטסיות, שינויים ברמת הנתרן או עלייה באנזימי הכבד, אבל ממצאים אלה לא מופיעים תמיד ואינם ייחודיים למחלה.
את הזיהום ניתן לאשר באמצעות בדיקות נוגדנים לריקציה, ולעיתים באמצעות בדיקה מולקולרית מדגימת דם, מהפריחה או מנגע באזור העקיצה. הקושי הוא שבימים הראשונים רמת הנוגדנים עלולה עדיין להיות נמוכה, ולכן בדיקה שלילית מוקדמת לא שוללת קדחת הבהרות. לעיתים נדרשות שתי דגימות דם בהפרש של כמה שבועות כדי להדגים עלייה ברמת הנוגדנים. מסיבה זו הרופאים עשויים להתחיל בטיפול לפי החשד הקליני, עוד לפני קבלת התשובה הסופית מהמעבדה.
הטיפול המקובל בקדחת הבהרות הוא האנטיביוטיקה דוקסיציקלין. זהו הטיפול המועדף גם בילדים צעירים, בהתאם להערכת הרופא ולמינון המחושב לפי משקלם. מחקרים וניסיון רפואי מצביעים על כך שטיפול קצר בדוקסיציקלין בזיהומים ריקציאליים בילדים לא גורם להכתמה קבועה של השיניים. התחלת הטיפול בימים הראשונים למחלה מפחיתה את הסיכון להידרדרות ולסיבוכים, ולכן לא נהוג לעכב טיפול בחולה עם תמונה קלינית מחשידה רק כדי להמתין לבדיקות המעבדה.
ברוב המקרים החום מתחיל לרדת בתוך יום עד יומיים מתחילת טיפול מתאים. ילדים הסובלים ממחלה קשה, הקאות מרובות, התייבשות, ירידה בלחץ הדם או חשד לפגיעה באיברים עלולים להזדקק לאשפוז, מתן נוזלים, בדיקות חוזרות והשגחה. לא מומלץ לקחת אנטיביוטיקה לאחר כל עקיצת קרצייה ללא תסמינים, ולא מומלץ להתחיל טיפול עצמאי ללא בדיקה רפואית.
כדי לצמצם את הסיכון לעקיצות מומלץ להקפיד על טיפול קבוע נגד קרציות לכלבים באמצעות תכשיר וטרינרי מתאים, ולבדוק את פרוות חיית המחמד לאחר טיולים. יש לטפל גם בסביבת המרבץ של הכלב, לשמור על גינה נקייה מעשבייה גבוהה ולהתייעץ עם איש מקצוע במקרה של נגיעות בקרציות.
בעת טיול בשטח עשבוני מומלץ ללבוש מכנסיים ארוכים, נעליים סגורות ובגדים בהירים שמאפשרים לזהות קרציות בקלות. ניתן להשתמש בתכשיר דוחה חרקים המאושר לגיל הילד, בהתאם להוראות שעל האריזה. עם החזרה הביתה יש לבדוק את העור, במיוחד את הקרקפת, קו השיער, מאחורי האוזניים, בתי השחי, המפשעות, הטבור ומאחורי הברכיים. רצוי לבדוק גם בגדים, תיקים ובעלי חיים שהיו בשטח.
קרצייה שנמצאה על העור יש להסיר בהקדם באמצעות פינצטה דקה. יש לאחוז בה קרוב ככל האפשר לעור ולמשוך כלפי מעלה בתנועה ישרה ועדינה, בלי לסובב ובלי למעוך אותה. לאחר מכן יש לשטוף את הידיים ואת אזור העקיצה במים ובסבון ולחטא אותו. אין לנסות לשרוף את הקרצייה ואין למרוח עליה שמן, וזלין, לק או חומרים אחרים.
יש לפנות לרופא כשמופיעים חום, כאב ראש משמעותי, חולשה יוצאת דופן, הקאות, כאבי בטן או פריחה במהלך השבועיים שלאחר עקיצת קרצייה או לאחר חשיפה אפשרית. פריחה שמערבת את כפות הידיים או הרגליים, ישנוניות חריגה, בלבול, קשיי נשימה, ירידה בכמות השתן, סימני התייבשות או כתמים כהים ודימומיים בעור מחייבים בדיקה רפואית דחופה. בעת הפנייה חשוב לספר לרופא על טיול בטבע, מגע עם כלבים או חיות בר, מציאת קרצייה או שהייה באזור שבו היו קרציות, גם אם הילד לא זוכר עקיצה.
התרעות פיקוד העורף