בכל יום מיוצרים באשכים עשרות מיליוני תאי זרע חדשים. תהליך הייצור וההבשלה אורך כשלושה חודשים, ורק לאחר מכן הם מגיעים לנוזל הזרע בזמן שפיכה.
למרות שרוב הגברים נולדים עם שני אשכים, ניתן לחיות חיים תקינים גם עם אשך אחד בלבד. גברים שאיבדו אשך בעקבות פציעה, סרטן או בעיה מולדת יכולים במקרים רבים לשמור על רמות טסטוסטרון תקינות ואף להביא ילדים לעולם, בתנאי שהאשך הנותר מתפקד היטב.
מעטים יודעים שהאשכים כלל לא מתחילים את דרכם בשק האשכים. במהלך ההיריון הם מתפתחים בחלל הבטן, סמוך לכליות. רק בחודשי ההיריון האחרונים הם יורדים דרך תעלת המפשעה אל שק האשכים. אם הירידה אינה מתרחשת, נוצר מצב המכונה אשך טמיר, שעלול להעלות את הסיכון לפגיעה בפוריות ואף לסרטן אשכים בהמשך החיים אם אינו מטופל בזמן.
הסיבה שהאשכים נמצאים מחוץ לגוף קשורה לטמפרטורה. ייצור זרע יעיל דורש טמפרטורה הנמוכה בכ-2 עד 3 מעלות מטמפרטורת הגוף. שק האשכים משמש למעשה כמערכת קירור טבעית. כשקר, השרירים שבו מתכווצים ומקרבים את האשכים אל הגוף כדי לשמור על חומם. כשחם, השק מתרפה והאשכים יורדים מעט כדי להתקרר. לכן המראה שלהם משתנה בהתאם למזג האוויר, למקלחת חמה או קרה, לפעילות גופנית ואף לעוררות מינית.
כל אשך מורכב ממאות צינוריות זעירות שבהן נוצרים תאי הזרע. מאחוריו נמצא יותרת האשך, צינור מפותל ורך שבו תאי הזרע משלימים את הבשלתם. משם הם ממשיכים דרך צינור הזרע אל אזור האגן, ובהמשך מצטרפים לנוזל הזרע בזמן השפיכה. בניתוח קשירת צינור הזרע, המבוצע כאמצעי מניעה קבוע, חותכים או חוסמים את הצינור הזה, בעוד שהאשכים ממשיכים לייצר טסטוסטרון כרגיל.
מעל כל אשך עובר חבל הזרע, המכיל עורקים, ורידים, עצבים וכלי לימפה. כל אלה חיוניים לאספקת הדם ולתפקוד התקין של האשך.
גברים רבים נבהלים כשהם ממששים לראשונה את האשכים. בפועל, קיימים מבנים טבעיים שעלולים להרגיש חריגים למי שאינו מכיר אותם. אצל רוב הגברים אשך אחד, בדרך כלל השמאלי, נמצא מעט נמוך יותר מהשני. לעיתים אחד גדול מעט מחברו. גם זה תקין.
יותרת האשך מרגישה כמו מבנה רך ומפותל הצמוד לחלק האחורי של האשך. לא מדובר בגידול אלא במבנה אנטומי תקין. גם חבל הזרע מורגש כמיתר עבה היוצא מחלקו העליון של האשך.
לעיתים ניתן למשש ציסטות קטנות, בדרך כלל ביותרת האשך. ברוב המקרים הן שפירות ואינן מסוכנות. מצב נוסף הוא וריקוצלה, הרחבה של ורידי האשך, המתוארת לעיתים כ"שק של תולעים". היא שכיחה יחסית, בעיקר בצד שמאל, וברוב המקרים אינה מסוכנת. עם זאת, אם היא חדשה, כואבת או מלווה בבעיות פוריות, מומלץ להיבדק.
רופאים אורולוגים ממליצים לבצע היכרות עצמית עם האשכים אחת לכמה שבועות, בזמן מקלחת חמה. החום מרפה את שק האשכים ומקל על המישוש.
הבדיקה פשוטה. ממששים כל אשך בנפרד בין האגודל לשאר האצבעות, מגלגלים אותו בעדינות ומתרשמים מצורתו, מגודלו ומהמרקם שלו. אין צורך ללחוץ בחוזקה. המטרה היא להכיר את התחושה הרגילה, כך שכל שינוי עתידי יהיה קל לזיהוי.
חשוב לזהות גם את יותרת האשך וחבל הזרע כדי שלא יתפרשו בטעות כגידול. לאחר שמכירים את המבנה התקין, קל הרבה יותר להבחין בשינוי אמיתי.
הסימן החשוב ביותר המחייב בירור רפואי הוא גוש קשה בתוך האשך עצמו, במיוחד אם הוא אינו כואב. זהו הביטוי הקלאסי של סרטן האשכים. המחלה שכיחה בעיקר בגברים צעירים בגילים 15 עד 40, והיא אחד מסוגי הסרטן בעלי שיעורי הריפוי הגבוהים ביותר כאשר מאובחנת מוקדם. בשלבים הראשונים שיעורי ההחלמה גבוהים מאוד.
גם אם אין כאב, אין להמתין בתקווה שהגוש ייעלם. בדיקה גופנית ואולטרסאונד של האשכים מאפשרים בדרך כלל להבדיל במהירות בין ממצא שפיר לבין גידול המחייב טיפול.
סימני אזהרה נוספים כוללים שינוי בגודל של אחד האשכים, תחושת כובד חדשה בשק האשכים, כאב מתמשך שאינו חולף, הצטברות נוזלים פתאומית או התקשות של חלק מהאשך.
כאב חד ופתאומי באשך הוא מצב אחר לחלוטין ועלול להעיד על תסביב האשך. במצב זה חבל הזרע מסתובב סביב עצמו וחוסם את אספקת הדם לאשך. מדובר במצב חירום רפואי המחייב הגעה מיידית לחדר המיון. ככל שהניתוח מתבצע מוקדם יותר, כך גדל הסיכוי להציל את האשך. עיכוב של שעות עלול להסתיים באובדן האשך.
כאב המלווה באודם, נפיחות, חום מקומי, צריבה במתן שתן או חום גוף עשוי להעיד על דלקת ביותרת האשך או באשך. הסיבה יכולה להיות זיהום חיידקי או נגיפי, והטיפול משתנה בהתאם לגורם. במקרים רבים הוא כולל אנטיביוטיקה, תרופות נוגדות דלקת, מנוחה ותמיכה של שק האשכים.
פנייה לרופא מתחילה בשיחה על התסמינים, מועד הופעתם, כאבים, מחלות רקע ובעיות פוריות או שתן. לאחר מכן מתבצעת בדיקה גופנית של האשכים, יותרת האשך וחבל הזרע.
אם עולה צורך בבירור נוסף, הבדיקה השכיחה ביותר היא אולטרסאונד של שק האשכים. זוהי בדיקה פשוטה, אינה כרוכה בקרינה, ואורכת בדרך כלל דקות ספורות. היא מספקת תמונה מדויקת של מבנה האשכים ושל זרימת הדם אליהם.
לעיתים מבוצעות גם בדיקות שתן כשיש חשד לזיהום, בדיקות דם לסמני גידול אם עולה חשד לסרטן האשכים, ובדיקות הורמונליות כשקיים חשד למחסור בטסטוסטרון או לבעיית פוריות. במקרים מסוימים יומלץ גם על בדיקת זרע. רק לעיתים נדירות יש צורך בבדיקת MRI.
למרות המבוכה שרבים חשים, מחלות האשכים הן חלק בלתי נפרד מהרפואה השגרתית. רופאים אורולוגים בודקים מטופלים עם תלונות כאלה מדי יום. מבחינתם מדובר בבדיקה רפואית רגילה, ולא בנושא מביך.
רוב הגושים באשכים אינם סרטן, ורבים מהממצאים מתגלים כשפירים לחלוטין. אבל הדרך היחידה לדעת זאת היא להיבדק. היכרות עם הגוף, בדיקה עצמית קצרה מדי פעם ופנייה מהירה לרופא במקרה של שינוי חדש עשויות למנוע סיבוכים, לשמור על הפוריות, ובמקרים מסוימים גם להציל חיים.
התרעות פיקוד העורף