בין המדשאות המטופחות, הערוגות הפורחות ושבילי ההליכה הירוקים של מרכזים פסיכיאטריים בווינה, קשה לעיתים להבחין שמדובר בבית חולים. במקום מסדרונות סגורים וחדרי טיפול בלבד, אפשר לראות מטופלים משקים צמחים, שותלים פרחים, מטפלים בירקות ועשבי תיבול, גוזמים שיחים או פשוט יושבים בגינה כחלק ממפגש טיפולי מודרך.
הגישה הזו, המכונה תרפיית גן או טיפול באמצעות גינון, אינה רעיון חדש. כבר במאה ה-19 הבחינו רופאים באירופה שחולים פסיכיאטריים שהשתתפו בעבודות גינון היו רגועים יותר, הפגינו פחות התנהגות אלימה ושיתפו פעולה טוב יותר עם הצוותים הרפואיים. במשך שנים נשענה הגישה בעיקר על ניסיון קליני, אולם בעשורים האחרונים הצטברו מחקרים רבים שניסו לבדוק אם יש לה גם בסיס מדעי.
כיום נחשבת תרפיית הגן לחלק מתחום רחב יותר של טיפולים מבוססי טבע. במדינות רבות באירופה היא משתלבת בתוכניות שיקום של מטופלים הסובלים מדיכאון, חרדה, סכיזופרניה, הפרעה דו-קוטבית בשלב היציב, הפרעת דחק פוסט-טראומטית, דמנציה, אוטיזם והתמכרויות.
בווינה משולבות גינות טיפוליות במספר מוסדות פסיכיאטריים ומרכזי שיקום. המטופלים מגיעים אליהן בליווי אנשי מקצוע, בדרך כלל מרפאים בעיסוק, פסיכולוגים, אחיות ואנשי שיקום. מטרת הפעילות אינה לגדל את העגבנייה המושלמת או את הערוגה היפה ביותר, אלא להשתמש בפעולות הפשוטות של שתילה, השקיה וטיפול בצמח כדי ליצור תהליך טיפולי.
כל מפגש מתחיל בדרך כלל בהגדרת משימה ברורה. מטופל אחד זורע זרעים, אחר משקה צמחים, אחר גוזם ענפים, ויש מי שמטפל בגינת ירק קטנה לאורך שבועות ואף חודשים. לאחר מכן מתקיימת שיחה קבוצתית או אישית שבה מתייחסים לתחושות שעלו במהלך העבודה.
הפעילות עצמה משלבת מספר מרכיבים טיפוליים בו-זמנית. היא דורשת תכנון, ריכוז, הפעלת שרירים עדינה, קבלת אחריות, שיתוף פעולה עם אחרים והתמודדות עם הצלחות וגם עם אכזבות, למשל כאשר צמח אינו גדל כפי שציפו.
מטפלים בתחום מסבירים שאחד היתרונות הגדולים של הגינון הוא היכולת לראות תהליך. מטופלים רבים, בעיקר הסובלים מדיכאון, מתארים תחושת חוסר תקווה וחוסר משמעות. כאשר הם עוקבים במשך שבועות אחר צמח שגדל בזכות הטיפול שלהם, הם חווים תחושת מסוגלות והצלחה מוחשית.
גם ההיבט החושי ממלא תפקיד. מגע באדמה, ריח הפרחים, צבעי הצמחייה וקולות הטבע יוצרים סביבה שונה לחלוטין מהסביבה הסטרילית של מחלקת אשפוז. עבור חלק מהמטופלים מדובר בחוויה מרגיעה במיוחד, המפחיתה עוררות ומתח.
בשנים האחרונות פורסמו עשרות מחקרים וסקירות שבחנו את השפעת הטיפול באמצעות גינון. מרביתם מצאו שיפור במדדי דיכאון, חרדה, איכות חיים, תחושת רווחה נפשית ותפקוד חברתי. במספר מחקרים נצפתה גם ירידה ברמות הסטרס ובמדדי מתח פיזיולוגיים, כולל ירידה ברמות הורמון הקורטיזול.
סקירות שיטתיות מצאו שהתרומה המשמעותית ביותר נראית כאשר תרפיית הגן משולבת בתוכנית שיקום רחבה הכוללת טיפול תרופתי, פסיכותרפיה, פעילות גופנית ותמיכה חברתית. החוקרים מדגישים שאין לראות בה תחליף לטיפולים המקובלים, אלא מרכיב נוסף היכול לשפר את תוצאות השיקום.
המחקרים מצביעים גם על יתרונות חברתיים. העבודה בגינה מתבצעת בדרך כלל בקבוצות קטנות, מה שמעודד יצירת קשרים בין המטופלים, מפחית תחושת בדידות ומסייע בשיפור מיומנויות התקשורת.
במקביל, נמצא כי הפעילות מגדילה את רמת הפעילות הגופנית, גם אם מדובר במאמץ קל בלבד. עבור מטופלים רבים, במיוחד אלה המתקשים לעסוק בספורט או מתקשים לצאת מהמחלקה, מדובר בדרך טבעית להניע את הגוף.
מעבר לאירופה, הגישה אומצה גם במדינות נוספות. בבריטניה מופעלת בשנים האחרונות תוכנית של "מרשם ירוק", שבה רופאים יכולים להפנות מטופלים לפעילויות בטבע כחלק מתוכנית הטיפול. בהולנד פועלות חוות שיקומיות שבהן עובדים מטופלים לצד אנשי מקצוע. ביפן נחקרת השפעת השהייה בטבע וביערות על בריאות הנפש, ובארצות הברית מוקמות יותר ויותר גינות טיפוליות בבתי חולים ובמרכזי שיקום.
התרעות פיקוד העורף