המודלים מציגים תמונה קודרת ועקבית: הקיץ צפוי להיות חם מהרגיל באזורים נרחבים, הים והיבשה כבר אגרו חום, הקרקעות מתייבשות, וגל נוסף עלול לפגוש תשתיות ואוכלוסייה שטרם התאוששו מהאירוע הקודם.
נכון ליום שישי, 3 ביולי 2026, צרפת, בלגיה והולנד דיווחו יחד על לפחות 3,700 מקרי תמותה עודפת במהלך גל החום שנמשך בקירוב בין 20 ל-28 ביוני. בספרד יוחסו עוד 1,029 מקרי מוות במהלך יוני לטמפרטורות הקיצוניות.
חיבור הנתונים, למרות ההבדלים בשיטות הספירה ובתקופות המדידה, מביא את המניין החלקי לקרוב ל-4,700 מתים בארבע מדינות בלבד. מדינות אחרות עדיין לא השלימו את איסוף הנתונים, ולכן המספר האירופי הסופי צפוי לעלות בשבועות הקרובים.
הנתון הקשה ביותר הגיע מצרפת, שבה נרשמו בתוך שבוע אחד 2,025 מקרי מוות יותר מאשר בשבוע שקדם לו, עלייה של 29%. מספר מקרי המוות בבתים פרטיים זינק ב-91%, בבתי אבות ובמוסדות סיעודיים נרשמה עלייה של 37%, ובבתי החולים נרשמה עלייה של קרוב ל-20%.
באזור פריז הגיע הזינוק לכ-63%. בבלגיה דווח על כ-1,200 מקרי תמותה עודפת, ובהולנד נספרו כ-480 מקרי מוות עודפים, רובם בקרב בני 80 ומעלה.
המספרים עדיין אינם מייצגים את מלוא האסון. תמותה מחום מתגלה באיחור, ולעיתים כלל לא נרשמת כמכת חום. אדם הסובל ממחלת לב עלול למות מהפרעת קצב או מאי ספיקת לב לאחר כמה ימים בדירה לוהטת.
חולה כליות עלול לקרוס בעקבות התייבשות, ואדם המטופל בתרופות משתנות או בתרופות ללחץ דם עלול להידרדר גם בלי שטמפרטורת גופו תגיע ל-40 מעלות. לכן משתמשות הרשויות בנתוני תמותה עודפת, כלומר מספר המתים שמעבר לצפוי באותה תקופה לפי נתוני השנים הקודמות.
מאחורי הקטסטרופה עומד שילוב מסוכן של כמה מנגנונים מטאורולוגיים שהתחברו זה לזה: הרובד המרכזי מכונה חסימת אומגה, מצב שבו מערכות לחץ גבוה ונמוך מסתדרות על מפת מזג האוויר בצורה הדומה לאות היוונית אומגה.
במרכז המבנה נתקעת מערכת לחץ גבוה גדולה, ומשני צדדיה ממוקמות מערכות לחץ נמוך. במקום שמערכות מזג האוויר ינועו ממערב למזרח ויפנו מקום לאוויר קריר יותר, מערכת הלחץ הגבוה נשארת כמעט באותו מקום במשך ימים.
מערכת כזאת פועלת כמו מכסה ענק המונח מעל היבשת. בתוך אזור הלחץ הגבוה האוויר שוקע מגובה רב כלפי הקרקע. כשהאוויר יורד הוא נדחס, מתחמם ומתייבש. העננים מתפזרים, הסיכוי לגשם קטן והשמש מחממת את הקרקע במשך שעות ארוכות ללא הפרעה. בכל יום נוסף של חסימה מצטבר עוד חום בקרקע, בבניינים, בכבישים ובמסילות הרכבת.
החסימה קשורה גם לזרם הסילון, רצועה צרה של רוחות חזקות הנעות בגובה רב ומכוונות את מסלולן של מערכות מזג האוויר. כשהזרם מהיר וישר יחסית, מערכות החום והקור נעות ממקום למקום. כשהוא מתעקם ונחלש, הוא יוצר מעין גלים גדולים באטמוספרה. בתוך אחד הגלים האלה עלולה להיתקע מערכת לחץ גבוה, וכך החום נשאר מעל אותו אזור למשך זמן ממושך.
אחת השאלות שמעסיקות כיום את חוקרי האקלים היא האם ההתחממות המהירה של האזור הארקטי מחלישה את ההבדל בטמפרטורות בין הקוטב לאזורים הדרומיים יותר, ובכך מאטה ומעוותת את זרם הסילון.
אין עדיין הסכמה מלאה על עוצמת הקשר בכל אירוע בודד, אבל קיימות עדויות לכך שמערכות חסימה ממושכות עלולות להפוך שכיחות או עמידות יותר באקלים מתחמם. המשמעות היא לא רק ימים חמים יותר, אלא גם מערכות חום שמתקשות להתפנות.
במהלך גל החום האחרון נוצרה גם זרימה דרומית חזקה שהסיעה אוויר לוהט ויבש מצפון אפריקה אל ספרד, צרפת, בריטניה, גרמניה ומרכז אירופה. האוויר שהגיע מהסהרה כבר היה חם מאוד, אבל כשהוא נע צפונה ומתחת למערכת לחץ גבוה הוא המשיך להתחמם. בחלקים מאירופה הגיעו הטמפרטורות ל-5 עד 12 מעלות מעל הממוצע העונתי.
שינוי האקלים לא יצר לבדו את מערכת הלחץ הגבוה, אבל הוא העלה את טמפרטורת הרקע שעליה המערכת פעלה. אפשר לדמות זאת למדרגות שהוגבהו.
מערכת מזג אוויר שבעבר הייתה מביאה 35 או 36 מעלות, פועלת כיום בתוך אטמוספרה חמה יותר ומסוגלת לדחוף את הטמפרטורה ל-39, 40 ואף יותר. ההבדל של 2 עד 4 מעלות עשוי להישמע קטן, אבל מבחינת גוף האדם, רשת החשמל, התחבורה ובתי החולים הוא עשוי להיות ההבדל בין עומס כבד לבין קריסה.
הקרקע היבשה החריפה עוד יותר את המשבר. כשיש מים באדמה, חלק מאנרגיית השמש מנוצל לאידוי, בדומה למנגנון קירור טבעי. כשהקרקע מתייבשת, כמעט כל האנרגיה הופכת לחום המועבר לאוויר. הצמחייה מתייבשת, הצללה טבעית נחלשת והסיכון לשריפות עולה. כך נוצר מעגל שמזין את עצמו: החום מייבש את הקרקע, והקרקע היבשה מחזקת את החום.
למנגנון הזה חשיבות מיוחדת בהמשך הקיץ. אירופה נכנסה לחודש יולי אחרי גל שכבר ייבש אזורים נרחבים. אם תתפתח מערכת לחץ גבוה נוספת באוגוסט, היא תפעל מעל קרקע יבשה וחמה יותר מזו שהייתה בתחילת יוני. לכן גל נוסף לא חייב להתחיל ממערכת חזקה במיוחד כדי להגיע במהירות לטמפרטורות קיצוניות.
גם הים ממלא תפקיד מרכזי. מי הים התיכון ואזורים באוקיינוס האטלנטי חמים מהרגיל, ולכן הם משחררים חום ולחות גם בשעות הלילה. באזורי החוף הדבר מונע ירידה משמעותית בטמפרטורות לאחר השקיעה. הלחות הגבוהה מקשה על הזיעה להתאדות, ולכן הגוף מתקשה להתקרר גם כשמד החום מציג טמפרטורה נמוכה מעט מזו שנמדדת באזורים יבשים.
הסכנה הגדולה ביותר אינה בהכרח שיא חד של 43 או 44 מעלות, אלא רצף ארוך של ימים ולילות חמים. בלילה אמור הגוף להיפטר מהחום שנצבר במשך היום. כשהטמפרטורה נשארת מעל 25 ואף 30 מעלות, הדירות לא מתקררות, בתי החולים נשארים לוהטים והלב וכלי הדם ממשיכים לפעול תחת עומס. כל יום מתחיל מנקודת פתיחה חמה יותר, והסיכון לתמותה עולה ככל שהגל מתמשך.
בתוך הערים מצטרף אפקט אי החום העירוני, מצב שבו בטון, אספלט, זכוכית וקירות אוגרים את קרינת השמש במשך היום ופולטים אותה בשעות הלילה. בשכונות צפופות עם מעט עצים, מעט שטחים ירוקים ורחובות צרים, הטמפרטורה עשויה להיות גבוהה בכמה מעלות לעומת אזורים כפריים סמוכים. קשישים, עניים ומי שמתגוררים בקומות עליונות נפגעים במיוחד, משום שלרבים מהם אין מזגן או יכולת כלכלית להפעילו במשך שעות.
אירופה נכנסה למשבר כשהיא לא ערוכה לאקלים החדש. חלק גדול ממלאי הבנייה ביבשת תוכנן לשמור על חום בחורף, לא לפלוט אותו בקיץ. מבנים ישנים, חלונות ללא הצללה, גגות אטומים וזרימת אוויר מוגבלת הופכים דירות, כיתות וחדרי אשפוז לחממות. במדינות רבות רק חלק קטן מהבתים מצויד במיזוג, ובאזורים צפוניים גם מאוורר לא נחשב עד השנים האחרונות לציוד חיוני.
בתי החולים ממחישים את גודל הפער. במוסדות רפואיים בצרפת הועברו חולים מחדרי אשפוז לוהטים לחדרי המתנה שבהם פעל מיזוג. האורות במסדרונות כובו כדי לצמצם את פליטת החום, תרופות וציוד הועברו לאזורים קרירים יותר, ואנשי צוות עברו בין החולים כדי לוודא שהם שותים. בחלק מהמחלקות נמדדו יותר מ-30 מעלות במשך שעות ארוכות.
גם רכישת מזגנים ניידים לא יכולה לפתור במהירות את הבעיה. בתי חולים שנבנו לפני עשרות שנים דורשים שדרוג מערכות חשמל, בידוד, הצללה ואוורור. כשהביקוש לחשמל מזנק בכל היבשת באותן שעות, גם רשתות החשמל מתקרבות לקצה יכולתן. מתקני תעשייה, מרכזי נתונים ותחנות כוח נדרשים לפעול בתנאים שלא תוכננו עבורם.
התחבורה הציבורית סובלת מאותה בעיה. מסילות רכבת מתרחבות בחום ועלולות להתעקם, כבישים נסדקים ומשטחי אספלט מתרככים. מערכות מיזוג ברכבות ובאוטובוסים קורסות דווקא בשעות העומס, ונוסעים נשארים בתוך חללים סגורים של מתכת וזכוכית. גם הגבלות מהירות וביטולי רכבות מקשים על פינוי תושבים ועל הגעת עובדים לבתי החולים ולמרכזי החירום.
התחזיות להמשך הקיץ הן שמגבירות כעת את החשש. הארגון המטאורולוגי העולמי, גוף של האו"ם המרכז נתונים ותחזיות משירותים מטאורולוגיים ברחבי העולם, מצביע על סיכוי גבוה לטמפרטורות מעל הממוצע בחודשים יולי עד ספטמבר באזורים נרחבים באירופה. האות לחום בולט במיוחד בדרום היבשת, בצפון אפריקה, בחצי האי ערב, בחלקים מאסיה ובמערב צפון אמריקה.
תחזית עונתית לא קובעת באיזה יום תגיע פריז ל-40 מעלות, אלא מעריכה את הסיכוי שממוצע הטמפרטורות לאורך כמה חודשים יהיה גבוה, רגיל או נמוך מהרגיל. כשהמודלים המרכזיים מצביעים באותו כיוון, המשמעות היא שהסיכוי לעוד תקופות חמות חריגות גבוה מהרגיל. גם אם יהיו הפוגות קצרות, גשם או ימים קרירים, הם לא משנים את המגמה הכללית של קיץ חם ומסוכן.
שירות קופרניקוס, תוכנית ניטור האקלים והסביבה של האיחוד האירופי המשתמשת בלוויינים, תחנות מדידה ומודלים ממוחשבים, מציג טמפרטורות גבוהות מהרגיל בים וביבשה. הנתונים מצביעים על כך שהים התיכון ואזורים באוקיינוס האטלנטי נכנסו לקיץ עם מאגר חום גדול. המאגר הזה לא נעלם בתוך ימים, והוא עלול להאריך את עונת החום ולהקשות על ההתקררות גם בסוף הקיץ.
גם המרכז האירופי לחיזוי מזג אוויר לטווח בינוני, גוף מחקר בינלאומי המפעיל כמה ממודלי מזג האוויר המתקדמים בעולם, מציג בתרחישים העונתיים נטייה לחום חריג. המרכז משתמש באנסמבל, קבוצה גדולה של תחזיות שמתחילות משינויים קטנים בתנאי הפתיחה. כשחלק גדול מהתרחישים מצביע על אותה מגמה, הביטחון בכיוון הכללי עולה.
המודלים אינם מראים שכל יום ביולי ובאוגוסט יהיה לוהט. הם מצביעים על רקע חם שמגדיל את הסיכוי לגלים נוספים. כל מערכת לחץ גבוה חדשה שתיתקע מעל היבשת תפעל על קרקע יבשה יותר, ים חם יותר ואטמוספרה חמה יותר. לכן אירוע חום נוסף עלול להתפתח במהירות רבה יותר ולהגיע לעוצמות גבוהות גם אם משכו יהיה קצר יחסית.
החשש הוא גם מאירועים חוזרים בתדירות שלא תאפשר התאוששות. גל חום אחד מייבש את הקרקע, מחליש אוכלוסיות פגיעות, מעמיס על בתי החולים ושוחק את רשת החשמל. אם גל שני מגיע שבוע או שבועיים לאחר מכן, הוא פוגש מערכת שכבר נפגעה. כוח האדם הרפואי עייף, מלאי הציוד מצטמצם, חולים כרוניים עדיין מתאוששים והבתים נותרו חמים.
בספרד כבר פורסמה התרעה לגל חום נוסף, ובצרפת צפויה עלייה מחודשת בטמפרטורות. בדרום אירופה הסיכוי לאירועי חום חוזרים גבוה במיוחד בשל הקרבה לצפון אפריקה, הקרקע היבשה והים החם. אבל הגל האחרון הוכיח שגם בריטניה, גרמניה, בלגיה והולנד עלולות להגיע לטמפרטורות שבעבר נחשבו כמעט בלתי אפשריות.
ברקע נמצאת גם תופעת אל ניניו, התחממות מחזורית של מי האוקיינוס השקט הטרופי שמשפיעה על דפוסי מזג האוויר ברחבי העולם. אל ניניו לא מסביר לבדו גל חום מסוים באירופה, אבל הוא עשוי להוסיף חום למערכת האקלים העולמית ולשנות את דפוסי הרוחות, הגשם והבצורת. מודלים בינלאומיים מצביעים על אפשרות להתחזקות התופעה בהמשך השנה, מצב שעלול להגדיל את הסיכוי לשיאי טמפרטורה באזורים שונים בעולם.
התחממות אירופה מתרחשת בקצב מהיר יותר מהממוצע העולמי. מספר גלי החום עולה, משכם מתארך והם מתחילים מוקדם יותר בעונה. אירועים שבעבר התרחשו אחת לכמה עשרות שנים עלולים להופיע כמה פעמים בתוך עשור, ובשנים קיצוניות יותר מפעם אחת באותו קיץ.
המשמעות המעשית היא שהשבוע הקטלני של סוף יוני לא יכול להיחשב אירוע חד פעמי שחלף. התנאים הבסיסיים שהובילו אליו עדיין קיימים ואף מתחזקים ככל שהקיץ מתקדם. היבשה מתייבשת, הים ממשיך להתחמם, הלילות מתקצרים והיכולת של מבנים ותשתיות לפלוט חום הולכת ונחלשת.
התרעות פיקוד העורף