"הם אמרו לה שהיא לא אמורה לחיות מעבר לגיל 20", סיפרה אחותה. "היו לה ההתלהבות והדחף להמשיך לחיות ולהפיק את המיטב מחייה". לפני שחלתה בקורונה נותרה לילארד עם פחות מ-25% מתפקוד הריאות. לאחר ההדבקות התקשתה יותר ויותר לנשום, ובחמש השנים האחרונות כמעט לא יכלה לצאת מביתה.
הפתרון שהיה זמין באותה תקופה היה "ריאת הברזל", מכונת הנשמה בלחץ שלילי שנראתה כמו מכל מתכת גדול באורך של כמעט שני מטרים. המטופל שכב על מגש שהוכנס לתוך הגליל, כשרוב גופו סגור בתוכו ורק הראש נשאר מחוץ למכשיר. טבעת אטימה הוצמדה סביב הצוואר כדי למנוע כניסת אוויר בלתי מבוקרת אל חלל המכל.
חלונות ופתחים עגולים בצדי המכשיר אפשרו למטפלים להכניס את ידיהם, לשנות את תנוחת הגוף, לבצע רחצה, לטפל בעור ולהחליף מצעים. כדי להוציא את המטופל היה צורך לפתוח את המכל ולהחליק החוצה את המגש שעליו שכב. מראה שהותקנה מעל הראש אפשרה לראות אנשים וחפצים בחדר, לצפות בטלוויזיה או לקרוא חומר שהוצב בזווית מתאימה.
הראש נותר מחוץ לריאת הברזל, ולכן המטופלים יכלו לדבר, לאכול ולשתות. הפעולות האלה דרשו לעיתים סיוע, במיוחד אצל מי שסבלו משיתוק נרחב בידיים ובשרירי הבליעה. השכיבה הממושכת על הגב הגבילה מאוד את התנועה והגבירה את הצורך בטיפול בעור, בהחלפת תנוחה ובמניעת פצעי לחץ. שירותים ורחצה בוצעו בעזרת מטפלים וציוד שהוכנס דרך הפתחים שבדפנות.
המכונה פעלה באמצעות חשמל, אבל בדגמים רבים הותקנה גם ידית שאפשרה להמשיך להפעיל את מנגנון הלחץ באופן ידני בזמן הפסקת חשמל. עבור מטופלים שלא יכלו לנשום בכוחות עצמם, תקלה במנוע או הפסקת חשמל היו עלולות להפוך בתוך דקות למצב מסכן חיים. לאורך השנים התקשו לילארד ובני משפחתה למצוא חלקי חילוף וטכנאים שהכירו את המכשיר הישן, שכבר לא יוצר באופן שגרתי.
למרות המגבלות, לילארד לא שהתה כל חייה ברציפות בתוך הגליל. לאחר טיפולים ממושכים היא הצליחה להשיב לעצמה חלק מהתנועה ברגליים ובזרוע שמאל, ואף נהגה במכונית במשך תקופה מסוימת. היא חיה לבדה במשך שנים, הכינה לעצמה ארוחות ויצאה מהמכשיר בשעות שבהן הצליחה לנשום באופן עצמאי. עם זאת, היא נהגה לשוב לריאת הברזל כדי לישון ולהעניק לשרירי הנשימה החלשים מנוחה.
בילדותה למדה בבית הספר במשך כשעתיים ביום וקיבלה שיעורים פרטיים בשאר הזמן. בהמשך השתמשה במערכת טלפון ואינטרקום שאפשרה לה להשתתף בשיעורים מהבית ולשוחח עם המורים והתלמידים בכיתה. משפחתה אף יצאה איתה לטיולים באמצעות נגרר שהותאם לנשיאת ריאת הברזל. אביה נהג להתקשר מראש לבתי מלון ולבדוק אם פתחי הדלתות רחבים מספיק כדי להעביר דרכם את המכשיר.
אין מאגר עולמי רשמי המתעד כל אדם המשתמש במכשירים ההיסטוריים האלה, ולכן לא ניתן לקבוע בוודאות מוחלטת שלא נותר בעולם אדם נוסף הנעזר בריאת ברזל. עם זאת, לילארד תוארה בשנים האחרונות גם כמשתמשת האחרונה הידועה בעולם, ומותה נתפס כסיומו של פרק יוצא דופן בתולדות הרפואה.
בשנותיה האחרונות כתבה לילארד בעצמה את מודעת האבל שלה. לאחר מותה הוסיפה משפחתה את התאריך ואת ההתייחסות להשפעות המתמשכות של הקורונה. אחותה סיפרה שבני המשפחה חיפשו נואשות אדם שיוכל לתקן את המכונה המתיישנת. "אבל עכשיו, מאחר שהיא הייתה האחרונה", אמרה בדמעות, "אנחנו כבר לא זקוקים לזה".
התרעות פיקוד העורף