מתי בפעם האחרונה חשבתם על קוביות הקרח שבכוס? כנראה שלא הרבה. גם אני לא, עד שקראתי מחקר על משקה המכונה “ברד", שהוביל אותי לבדוק מה המחקרים אומרים על קרח וברד. ברד הוא משפחה של משקאות וקינוחים קפואים.
חלקכם מכירים את התחושה של כאב ראש קצר שלפעמים מופיע לאחר ששותים או אוכלים משהו קר מאוד במהירות, כמו ברד, משקה עם הרבה קוביות קרח או גלידה. התופעה ידועה בשם “קיפאון מוחי" (Brain Freeze). המוח עצמו אינו קופא, כמובן. הקור מקרר אזור בחך או בלוע הקרוב לכלי דם שמובילים דם למוח. בתגובה, כלי הדם מתכווצים ואז מתרחבים במהירות כדי לשמור על טמפרטורת המוח. השינוי הפתאומי הזה מפעיל את קולטני הכאב, והאות מועבר למוח דרך עצב מרכזי, ולכן הכאב מורגש בדרך כלל במצח או מאחורי העיניים, אף שמקורו בחלל הפה.
התופעה אינה מסוכנת וחולפת בדרך כלל בתוך כמה שניות, וניתן למנוע אותה באמצעות אכילה ושתייה איטיות יותר. אבל לא על המקרים האלה נרחיב הפעם, אלא על היבטים אחרים שקשורים לקרח ולברד ועומדים במרכזם של כמה ממצאים - ואפילו הובילו בשנה האחרונה לעדכון המלצות של רשויות בריאות באירופה.
קרח הוא מים שקפאו. מבחינה תזונתית, כל מה שנכון לגבי מים נכון גם לגביו. הוא תורם לצריכת הנוזלים היומית בדיוק כמו מים, ולכן אין סיבה להתייחס אליו כאל מרכיב שונה או “פחות בריא" או “יותר בריא". אחת האמונות הנפוצות היא שמים קרים מסייעים “לשרוף קלוריות". הגוף אכן משקיע אנרגיה מסוימת כדי לחמם אותם לטמפרטורת הגוף, אך מדובר בכמות זניחה של קלוריות, שאין לה השפעה מעשית על ירידה במשקל.
יש מצבים שבהם למשקה קר יש יתרון. סקירת ספרות עדכנית שפורסמה בשנת 2023 ב"International Journal of Exercise Science" וכללה את המחקרים שנערכו בנושא, מצאה כי שתיית משקאות קרים או אכילת קרח כתוש לפני פעילות גופנית ובמהלכה עשויות להפחית את עומס החום על הגוף ולסייע בשמירה על ביצועים בתנאי חום. זו אינה המלצה לכל אדם לשתות מי קרח, אלא כלי שיכול להתאים לספורטאים או למי שמתאמנים בתנאי חום.
לפעמים ההרגל ללעוס קרח מושך את תשומת הלב של אנשי המקצוע. אדם שלועס קוביית קרח מדי פעם אינו צריך להתרגש מכך. אבל כאשר מתפתח דחף קבוע ומתמשך ללעוס קרח, ייתכן שמדובר בפאגופגיה (Pagophagia), אחת מצורות הפיקה. פיקה היא הפרעה המתבטאת בדחף לאכול או ללעוס חומרים שאינם נחשבים למזון - כמו חול, גיר או קרח. סקירת ספרות שפורסמה ב־2015 בכתב העת המדעי "American Journal of Medicine", מצאה קשר עקבי בין פאגופגיה לבין מחסור בברזל. אצל חלק מהמטופלים ההרגל נעלם לאחר טיפול במחסור. מדובר בתופעה שאינה שכיחה, אך היא מזכירה שלפעמים הרגל קטן יכול להיות סימן ששווה לברר אותו.
הסיבה היא גליצרול (E422), תוסף מזון שמוסיפים בחלק ממשקאות הברד כדי לשמור על המרקם האופייני לברד. לא כולם יודעים, אבל במשקה ברד רגיל הסוכר אינו משמש רק להמתקה. יש לו גם תפקיד טכנולוגי: הוא מוריד את נקודת הקיפאון ומונע מהמשקה להפוך לגוש קרח. כאשר מפחיתים את כמות הסוכר, בעיקר בגרסאות דלות סוכר או ללא סוכר, משתמשים לעיתים בגליצרול כדי להשיג את אותו מרקם. חשוב להדגיש שגליצרול אינו תוסף חדש, והוא משמש גם במזונות נוספים. משקאות ברד משכו את תשומת הלב, משום שילדים קטנים עלולים לשתות מהם כמות גדולה בזמן קצר.
בשנת 2025 פורסם בכתב העת המדעי “Archives of Disease in Childhood" מחקר שתיאר 21 ילדים בבריטניה ובאירלנד שפיתחו תסמינים שהצריכו טיפול רפואי זמן קצר לאחר שתיית ברד שהכיל גליצרול. בעקבות המחקר הגדירו החוקרים תסמונת חדשה של הרעלת גליצרול בילדים צעירים, ורשויות הבריאות בבריטניה ובאירלנד עדכנו את ההמלצות לציבור, והזהירו מפני צריכת ברד המכיל גליצרול בקרב ילדים צעירים.
כאמור, בחלק ממוצרי הברד בעולם נעשה שימוש בגליצרול כדי לשמור על המרקם. לכן בישראל, כמו בכל מקום אחר, כדאי לבדוק את רשימת הרכיבים - כאשר יש כזאת. אם הרשימה זמינה, אפשר לחפש בה את E422 או את השם גליצרול. אם היא לא זמינה, אפשר לשאול את בית העסק. לילדים קטנים הייתי בוחרת משקה אחר.
אני מודה שאם כבר בוחרים במשקה ממותק, יש דבר אחד שאני אוהבת לראות בכוס - קרח. קרח הוא פשוט מים, ולכן ככל שיש יותר ממנו, המשקה מדולל יותר. כך בכל לגימה יש מעט פחות סוכר, פחות ממתיקים, פחות קפאין ויותר מים. זו לא המלצה להתחיל לשתות משקאות ממותקים, אבל אם כבר בחרתם בהם, זו דרך פשוטה להפוך אותם למעט פחות מתוקים, בלי להרגיש שוויתרתם עליהם.