נייר העמדה החדש שפורסם כעת מחליף את ההנחיות הקודמות משנת 2010. הוא נכתב בידי צוות מומחים מטעם החברה הישראלית לקולפוסקופיה ופתולוגיה של צוואר הרחם והעריה והחברה לרפואת נשים בקהילה, ונבדק מטעם האיגוד למחלות זיהומיות. המסמך נועד לסייע לרופאות ולרופאים במרפאות הקהילה ובמרפאות הנשים להתמודד עם אחת הסיבות השכיחות לפנייה גינקולוגית.
גרד, ריח חריג, תחושת יובש, כאב בזמן יחסי מין והפרשה מוגברת הם תסמינים נפוצים מאוד, אבל על פי ההנחיות הם לא מאפשרים לדעת לבדם מה מקור הבעיה. שתי נשים עם תלונה דומה עשויות לסבול ממצבים שונים לחלוטין, ולכן גם הטיפול המתאים להן יהיה שונה. מתן תרופה נגד פטרייה לאישה שסובלת מדלקת עור ממגע, למשל, לא צפוי לפתור את הבעיה ועלול לעכב את האבחון הנכון.
המסמך מדגיש שאפשר לסבול מיותר מבעיה אחת בו זמנית. גרד חיצוני עשוי לנבוע מרגישות בעור, בעוד שהפרשה נרתיקית יכולה להיות קשורה לשינוי בהרכב החיידקים הטבעיים. במצב כזה טיפול אחד לא בהכרח יפתור את כל התסמינים, ולכן נדרשת הערכה נפרדת של אזור הפות, פתח הנרתיק, הנרתיק ולעיתים גם מערכת השתן.
אחת ההמלצות המרכזיות היא לא להסתפק במראה ההפרשה. גם הפרשה לבנה, צהובה, מימית או סמיכה לא מאפשרת תמיד לקבוע את האבחנה. ההנחיות מציעות להיעזר בבדיקת חומציות פשוטה, במיקרוסקופ, בתרבית או בבדיקות מולקולריות, בהתאם לתסמינים ולחשד הרפואי. רמת החומציות יכולה לספק כיוון ראשוני, אבל היא לא נחשבת לבדיקה שמספיקה לקביעת האבחנה.
תרבית נרתיקית יכולה לזהות פטרייה ואף לקבוע את הזן שלה, מידע שעשוי להיות חשוב כשמדובר בזיהומים חוזרים או בפטרייה שלא מגיבה לטיפול המקובל. ההנחיות מציעות שבמקרים של תלונות חוזרות יהיה אפשר לצייד את המטופלת במטוש ובהפניה, כדי שתבצע את הדגימה בזמן שהתסמינים פעילים ולא רק לאחר שהצליחה להשיג תור.
בדיקות מולקולריות משמשות לאבחון מחלות המועברות במגע מיני, ובהן כלמידיה, זיבה, טריכומונס ומיקופלזמה גניטליום. במקרה שמתגלה אחד מהזיהומים האלה, עשוי להידרש בירור לזיהומים נוספים באמצעות בדיקות דם. מנגד, ההנחיות מבהירות שחלק מהחיידקים שמתגלים בבדיקות מעבדה אינם נחשבים בהכרח לגורמי מחלה, ולכן עצם הופעת שמם בתשובה לא מחייבת תמיד טיפול.
אחד המצבים השכיחים הוא וגינוזיס חיידקי, שינוי בהרכב החיידקים הטבעיים בנרתיק. הוא מתבטא בדרך כלל בהפרשה ובריח לא נעים, ופחות בגרד או בכאב. בניגוד לדלקת נרתיקית זיהומית קלאסית, מדובר בשינוי במאזן החיידקים ולא תמיד בתהליך דלקתי. על פי ההנחיות, כשאין תסמינים ניתן במקרים מסוימים לשקול שלא לטפל, גם כשבדיקת המעבדה מצביעה על השינוי.
סוגיית הטיפול בבן הזוג במקרה של וגינוזיס חיידקי נותרה פתוחה. מחקר שפורסם לאחרונה הצביע על אפשרות שטיפול בבן הזוג עשוי להפחית הישנות, אבל ההמלצות הרשמיות בעולם עדיין לא שונו. בהתאם לכך, נייר העמדה הישראלי לא ממליץ בשלב זה על טיפול שגרתי בבני הזוג. לעומת זאת, כשמאובחן טריכומונס, ההמלצה היא לטפל בכל השותפים המיניים כדי לצמצם הדבקה חוזרת.
ההנחיות מקדישות מקום גם למצבים שאינם זיהומיים. ירידה ברמת האסטרוגן, הנפוצה לאחר גיל המעבר אך יכולה להופיע גם בזמן הנקה או בעקבות טיפולים הורמונליים מסוימים, עלולה לגרום ליובש, כאב, פציעות זעירות והפרשה. במקרים מתאימים ניתן לשקול טיפול מקומי באסטרוגן, חומרי לחות וחומרי סיכה, לאחר הערכה רפואית.
גם שימוש בתכשירים אינטימיים, משחות, נרות, קונדומים או חומרי סיכה עלול לעורר גירוי או תגובה אלרגית. במקרים כאלה הבדיקות לזיהומים עשויות להיות תקינות, והטיפול העיקרי הוא הפסקת החשיפה לחומר החשוד. אפילו זרע עלול לעורר תגובה מקומית נדירה, ובמצבים כאלה אפשר להיעזר בשימוש בקונדום כחלק מהבירור.
המסמך מציין שהפרשה נרתיקית יכולה להיות גם תופעה תקינה לחלוטין. כשאין ממצאים חריגים בבדיקה, החומציות תקינה ובדיקות המעבדה שליליות, ייתכן שמדובר בהפרשה טבעית שאינה מצריכה טיפול. ההבחנה הזאת עשויה לחסוך שימוש מיותר בתרופות נגד פטריות ובאנטיביוטיקה.
במקרים של פטרייה חוזרת, זיהום עמיד או תסמינים שלא חולפים, ההנחיות ממליצות לחזור לבדיקה ולא להמשיך שוב ושוב באותו טיפול. לעיתים נדרשת תרבית לזיהוי הזן ובדיקת רגישות לתרופות. במחלות דלקתיות נדירות, במצבים כרוניים או כשקיימת הצטלקות, היצרות או כאב משמעותי, מומלץ להפנות את המטופלת למרפאה המתמחה במחלות הפות והנרתיק.
התרעות פיקוד העורף