השכבה הזו נקראת אמייל. היא הרקמה הקשה ביותר בגוף האדם, אבל היא אינה חסינה בפני חומצות. מזונות ומשקאות חומציים, בהם לימון, תפוזים, משקאות מוגזים, משקאות אנרגיה וחלק ממיצי הפירות, מורידים את רמת החומציות בפה. כשהסביבה חומצית מספיק, מינרלים מתחילים לצאת מהאמייל בתהליך שנקרא דה-מינרליזציה.
הבעיה העיקרית אינה בהכרח שתיית מים עם לימון, אלא אופן השתייה. מי שלוגם לאט לאורך שעה, מחזיק את המשקה בפה או שותה אותו כמה פעמים ביום, מאריך את משך החשיפה של השיניים לחומצה. גם צחצוח מייד לאחר שתייה חומצית עלול להחמיר שחיקה, משום שהאמייל מרוכך זמנית והמברשת פועלת עליו כמו שפשוף מכני.
יש גם מיתוס שצריך לפרק: מים עם לימון אינם "מנקים רעלים" מהגוף. הכבד והכליות עושים זאת כל הזמן, בלי צורך בטקס בוקר חמוץ. לימון יכול להוסיף טעם ולעודד שתייה אצל מי שלא אוהב מים רגילים, אבל אין לו יכולת קסם לשטוף את הגוף מבפנים או להאיץ ירידה במשקל בצורה משמעותית.
מי שסובל מרפלוקס, צרבות או דלקת בוושט עלול להרגיש החמרה אחרי משקאות חומציים. גם כאן, לא כל אדם יגיב באותו אופן. יש אנשים שיכולים לשתות מים עם לימון ללא כל בעיה, ויש כאלה שאצלם אפילו כמות קטנה מעוררת צריבה. הגוף נותן רמזים, וכדאי להקשיב להם.
כדי להפחית פגיעה בשיניים, אפשר לשתות את המשקה בזמן קצר יחסית ולא ללגום אותו במשך שעות. ניתן להשתמש בקשית כדי לצמצם מגע עם השיניים הקדמיות, לשטוף את הפה במים רגילים לאחר מכן, ולהמתין לפני צחצוח. ההמלצה המקובלת היא לא לצחצח מייד אחרי חשיפה חומצית, אלא לתת לרוק זמן לנטרל חלק מהחומצה.
רוק הוא מנגנון הגנה חשוב. הוא שוטף חומצות, מחזיר מינרלים ועוזר לשמור על איזון בפה. לכן אנשים עם יובש בפה, נטילת תרופות שמפחיתות רוק, נשימה דרך הפה או מחלות מסוימות עלולים להיות בסיכון גבוה יותר לשחיקת שיניים. אצלם, הרגלים חומציים יומיומיים דורשים זהירות רבה יותר.
ילדים ובני נוער חשופים במיוחד להרגלי שתייה ממושכים. בקבוק מים עם לימון שנמצא לידם כל היום יכול ליצור חשיפה חוזרת שלא שמים לב אליה. גם משקאות "בריאות" חמוצים או מיצים טבעיים אינם בהכרח ידידותיים לשיניים רק משום שהם טבעיים.
התרעות פיקוד העורף