מהנתונים עלה ש-61% מהנשים שנכללו במחקר סבלו מתחלואה כלשהי בגפה העליונה לאחר הניתוח. התחלואה כללה כאבים ביד, הגבלה בטווחי התנועה, פגיעה ביכולת התפקוד או לימפאדמה, מצב שבו נוזל לימפה מצטבר ברקמות וגורם לנפיחות, לכבדות ולפגיעה אפשרית בתנועה.
החוקרים בחנו שורה רחבה של גורמים שעשויים להשפיע על הסיכון לתחלואה ביד לאחר הטיפול. לצד גורמים רפואיים מוכרים, ובהם כימותרפיה, הקרנות, מחלות רקע וסיבוכים שהתפתחו לאחר הניתוח, התברר שלגורמים רגשיים והתנהגותיים הייתה תרומה משמעותית במיוחד.
חשיפה לכימותרפיה, מחלות רקע וסיבוכים לאחר הניתוח נמצאו קשורים אף הם לעלייה בסיכון. מנגד, לאחר שקלול משתנים רבים, גורמים שנחשבו בעבר למרכזיים במיוחד, כמו סוג הניתוח, היקף הניתוח בבלוטות הלימפה או ביצוע שחזור שד, נמצאו בעלי קשר עצמאי מוגבל יותר לתחלואה בהשוואה לגורמים רחבים כמו הפרעות שינה, מצוקה רגשית ומחלות נלוות.
הממצאים מערערים על התפיסה שלפיה הפגיעה ביד לאחר טיפול בסרטן השד היא בעיקר תוצאה ישירה של הניתוח, של הוצאת בלוטות לימפה או של הקרנות. לפי המחקר, תהליך ההחלמה מורכב יותר ומושפע משילוב בין מצבה הרפואי של המטופלת, הטיפולים שקיבלה, בריאותה הנפשית, איכות השינה שלה והמשאבים העומדים לרשותה בתקופת ההחלמה.
במסגרת המחקר נעשה שימוש גם במודלים מתקדמים של למידת מכונה. החוקרים מצאו שהמודלים שיפרו את היכולת לחזות אילו נשים נמצאות בסיכון לתחלואה בגפה העליונה, בהשוואה לכלי הסקר הבסיסי. השימוש במודלים אלה עשוי לאפשר בעתיד הערכה מדויקת יותר של הסיכון כבר בשלבים מוקדמים לאחר הניתוח.
לדבריה, "היכולת לצפות מי תזדקק לשיקום ולפיזיותרפיה מהירה לאחר הניתוח כדי לשוב לפעילות תקינה חיונית ומאפשרת לנשים רמת תפקוד גבוהה". היא הוסיפה שתשומת לב מצד הצוות המטפל להפרעות בשינה, למחסור במשאבים אישיים ומשפחתיים ולמחלות נלוות עשויה לשפר את הטיפול הרב-מקצועי בנשים לאחר ניתוחי סרטן השד.
התרעות פיקוד העורף