דיימונד השוותה בין נשים שהחלו להשתמש בתרופות לבין נשים שרצו להתחיל בטיפול, אבל טרם עשו זאת. ההשוואה נועדה לצמצם את הפערים בין מי שמעוניינות לרדת במשקל בעזרת תרופה לבין נשים שאינן שוקלות טיפול כזה כלל.
המידע נאסף ממחקר אמריקני מתמשך שבו המשתתפים משיבים מדי כמה חודשים על מצבם המשפחתי, עבודתם, משקלם, בריאותם, מצב הרוח, תחושת הבדידות ושביעות הרצון מהחיים. בדרך זו יכלה החוקרת לעקוב אחר השינויים לפני תחילת הטיפול ולאחריו.
הרעיון למחקר עלה בעקבות שיחה עם חברה שהשתמשה בזריקות הרזיה. החברה סיפרה שלאחר הירידה במשקל הרגישה שינוי בולט בדרך שבה אנשים התייחסו אליה. דיימונד ביקשה לבדוק אם מדובר בחוויה אישית בלבד, או בתופעה שאפשר לזהות גם בנתונים רחבים יותר.
לדבריה, התוצאה הבולטת ביותר הייתה העלייה בשיעור הנשים שנכנסו לזוגיות. ההסבר האפשרי שמציעה החוקרת קשור לרושם הראשוני. מועמדת שמגיעה לריאיון עבודה ואישה שיוצאת לפגישה רומנטית נשפטות בתחילת המפגש על סמך מידע מוגבל. מראה חיצוני ומשקל גוף עלולים להשפיע על ההחלטה עוד לפני שהצד השני הספיק להכיר את הכישורים, האופי והניסיון שלהן.
מחקרים קודמים כבר הצביעו על כך שנשים עם עודף משקל עלולות לשלם מחיר חברתי וכלכלי, בין היתר בשכר, בקבלה לעבודה ובשוק ההיכרויות. הקושי העיקרי של החוקרים היה להפריד בין השפעת המשקל לבין גורמים אחרים הקשורים בו, כמו מצב בריאותי, הכנסה, רקע משפחתי והזדמנויות תעסוקתיות.
זריקות ההרזיה יצרו מבחינת החוקרת הזדמנות חדשה לבחון את הסוגיה. בניגוד לשינויים הדרגתיים במשקל לאורך שנים, הטיפול עשוי להביא לירידה משמעותית בתוך תקופה קצרה יחסית. כך ניתן לעקוב אחר אותה אישה לפני השינוי ולאחריו, ולבדוק אם חלו במקביל שינויים בחייה.
אחת האפשרויות שנבדקו הייתה שהנשים חשו טוב יותר לאחר הירידה במשקל, היו בטוחות יותר בעצמן, יצאו ליותר פגישות והשקיעו מאמצים רבים יותר בחיפוש עבודה. אלא שבנתונים לא נמצא שיפור משמעותי בדיכאון, בבדידות או בשביעות הרצון מהחיים, לפחות לא בהיקף שיכול להסביר לבדו את העלייה החדה בזוגיות ובתעסוקה.
החוקרת בדקה גם נשים שכבר היו מועסקות לפני תחילת הטיפול. אילו השינוי נבע רק מעלייה במוטיבציה או בפרודוקטיביות, אפשר היה לצפות שהן יעבדו יותר שעות, יתקדמו בתפקידן או יקבלו קידום. שינויים כאלה לא נמצאו בשיעור משמעותי. גם בקרב נשים שכבר היו נשואות או חיו עם בן זוג לא נרשם שינוי ניכר במעמד הזוגי. לדעת דיימונד, הממצאים מחזקים את האפשרות שהשפעת הירידה במשקל בולטת בעיקר במצבים שבהם אדם צריך לעבור סף ראשוני, כמו קבלה לעבודה או תחילתו של קשר.
מעסיק שמכיר עובדת במשך שנים כבר יודע אם היא מקצועית, אחראית ויעילה. בן זוג ותיק מכיר שורה ארוכה של תכונות שאינן קשורות למשקל. לעומת זאת, בריאיון עבודה או בפגישה ראשונה עומדים לרשות הצד השני זמן קצר ומידע מצומצם, ולכן מאפיינים חיצוניים עשויים לקבל משקל גדול יותר.
המחקר התמקד בנשים, משום שמספר הגברים שהשתמשו בתרופות במדגם היה קטן מכדי להסיק מסקנות אמינות. לכן לא ניתן לדעת אם ירידה במשקל קשורה לשינויים דומים בזוגיות ובתעסוקה גם אצל גברים.
מדובר בנייר עבודה שטרם עבר ביקורת עמיתים, ולא בניסוי רפואי מבוקר. המשתתפות לא חולקו באקראי לקבוצה שקיבלה תרופה ולקבוצה שלא קיבלה טיפול, ולכן אי אפשר לקבוע שהזריקות עצמן הן שגרמו לשינויים שנמצאו.
נשים שהצליחו לקבל את התרופות עשויות להיות שונות מנשים שהמתינו לטיפול. ייתכן שהיו להן ביטוח רפואי טוב יותר, הכנסה גבוהה יותר, נגישות טובה יותר לרופאים או יכולת רבה יותר להשקיע בחיפוש עבודה ובחיי חברה. גם שיפור בבריאות ובכושר הגופני עשוי להקל על חלק מהנשים לשוב לשוק העבודה.
התרופות ממשפחת GLP1 פותחו בתחילה לטיפול בסוכרת מסוג 2, ובהמשך נמצאו יעילות גם להפחתת משקל. הן מחקות את פעילותו של הורמון המעורב בוויסות התיאבון, מגבירות את תחושת השובע ומאטות את התרוקנות הקיבה. הטיפול אינו מתאים לכל אדם ועלול לגרום לתופעות לוואי, בהן בחילות, הקאות, שלשולים, עצירות וכאבי בטן.
מעבר לתוצאות האישיות, המחקר מעלה שאלה חברתית רחבה יותר. אם אנשים בעלי אמצעים יכולים לרכוש תרופות ולהפחית את המחיר החברתי של ההשמנה, מי שלא יכולים לממן את הטיפול עלולים להישאר מאחור. דיימונד מזהירה שבעולם שבו השימוש בזריקות הרזיה נעשה נפוץ יותר, אנשים עם עודף משקל עלולים להיתקל בסטיגמה חריפה אף יותר.
לדבריה, החברה עלולה להתחיל להתייחס למשקל גבוה כאל מצב שאפשר היה למנוע באמצעות זריקה, תוך התעלמות מהמחיר, מתופעות הלוואי, מהמגבלות הרפואיות ומהעובדה שהטיפול אינו נגיש לכולם. מצב כזה עלול להפוך תרופה שנועדה לשפר את הבריאות לגורם חדש שמעמיק פערים חברתיים וכלכליים.
התרעות פיקוד העורף