הסיבה המרכזית היא הרכב הסוכרים. באגסים קיימת כמות משמעותית של פרוקטוז, ולעיתים היחס בין פרוקטוז לגלוקוז מקשה על ספיגה מלאה במעי הדק. כשפרוקטוז אינו נספג היטב, הוא ממשיך אל המעי הגס. שם חיידקי המעי מפרקים אותו בתהליך תסיסה, והתוצאה היא גזים, לחץ וכאב.
אגסים מכילים גם רכיבים נוספים ממשפחת FODMAP, קבוצה של פחמימות קצרות שרשרת שעלולות לגרום תסמינים אצל אנשים רגישים. אלה אינם חומרים רעילים ואינם מזיקים לרוב האנשים. להפך, חלקם יכולים להזין חיידקי מעי. אבל אצל מי שמערכת העיכול שלו רגישה, התסיסה המהירה עלולה להיות מורגשת מאוד.
דיאטה דלת FODMAP, שמתבצעת בליווי דיאטנית, יכולה לעזור לחלק מהסובלים ממעי רגיז לזהות טריגרים. זו אינה דיאטה שנועדה להימשך לנצח, ולא מומלץ להתחיל אותה לבד בצורה קיצונית. המטרה היא להפחית זמנית קבוצות מזון מסוימות, ואז להחזיר אותן בהדרגה כדי להבין מה באמת מפריע ובאיזו כמות.
אגס יכול להיות תלוי גם בדרגת הבשלות ובכמות. חצי אגס עשוי להיות נסבל יותר מאגס גדול מאוד. אגס כחלק מארוחה עשוי להתנהג אחרת מאגס על בטן ריקה. יש אנשים שיסבלו יותר מפרי טרי ופחות מפרי מבושל, ואחרים יגיבו לכל צורה. אין תחליף להיכרות עם הגוף האישי.
אצל תינוקות וילדים, אגס נחשב לרוב פרי מתאים ובטוח מבחינה תזונתית כאשר הוא מוגש במרקם המתאים לגיל. עם זאת, אם ילד מפתח שלשול, כאבי בטן או נפיחות חוזרת לאחר אגסים, אפשר לבדוק עם רופא הילדים או דיאטנית האם יש קשר לכמות, לסיבים או לסוכרים בפרי. לא צריך למהר לאבחנות, אבל גם לא להתעלם מדפוס ברור.
עבור רוב האנשים, אגסים הם פרי טוב ובריא. הם מכילים סיבים, מים, ויטמינים ונוגדי חמצון. הם יכולים לתרום לשובע ולתזונה מגוונת. אבל בעולם התזונה אין מזון שמתאים לכולם באותה מידה. מה שנעים למערכת עיכול אחת, יכול להתסיס אחרת.
האגס אינו אויב. הוא פשוט פרי עשיר בסוכרים מסוימים, ובמעי רגיש הסוכרים האלה עלולים להפוך למסיבה של חיידקים. מי שמכיר את התגובה שלו יכול לבחור כמות, תזמון או חלופה מתאימה, בלי לוותר על תזונה בריאה ובלי לסבול לשווא.
התרעות פיקוד העורף