קרוב למחצית מהנשאלים הצביעו על עלות גבוהה או היעדר כיסוי ביטוחי לבדיקה ומעט פחות מכך הדגישו כי הסיבות לאי ביצוע הבדיקות נובעות מערכי דת ותרבות. בחברה הערבית התגלו תוצאות משמעותיות יותר: למרות שבאוכלוסיה זו קיימים שיעורים גבוהים יותר של נישואי קרובים, דבר המעלה את הסיכון למחלות תורשתיות רצסיביות, פחות מ-15% משתתפים בבדיקות נשאות.
מסקנות המחקר הן כי הסברה כללית של הצורך בביצוע בדיקות שכאלה, אינה מספיקה כדי להגביר את ההיענות אליהן. שתי החוקרות סבורות, כי כדי להגביר את ההיענות, יש צורך במידע מותאם תרבותית ודתית. לא רק כזה שמסביר מה נכון מבחינה רפואית, אלא גם כזה שמכבד את עולם הערכים של כל קהילה.
ההערכה היא כי בדיקות גנטיות אינן נתפסות רק כהליך רפואי אלא כסוגיה הנוגעת לאמונה, משפחה, שידוכים, סטיגמה והחלטות מוסריות סביב היריון ולידה.
שינוי לצורך העלאת המודעות יכולה להיעשות באמצעות גורם מרכזי בעולם הרפואה: הרופאה או הרופא. המלצת אנשי מקצוע אלה, השפיעה על 62% מהמשתתפים, כדי לקבל את ההחלטה באשר לביצוע הבדיקות. 80% מהנשאלים אמרו, כי הם היו מתייעצים עם רופא בעניין.
במחקר התברר, כי ככל שרמת הידע עולה, כך עמדות הנשאלים לגבי הבדיקות הן חיוביות יותר. הדבר נכון גם לגבי הסבירות שהם ביצעו אותן בפועל. המסקנות שהציגו פרופ' דופלט ודוקטור פינדלנג, הן כי בדיקות גנטיות אינן רק סוגיה רפואית, אלא גם סוגיה חברתית ותרבותית.
החסם אינו רק חוסר ידע, אלא גם האופן שבו הידע פוגש פחדים, נורמות קהילתיות וסמכות דתית או משפחתית. החוקרות ממליצות לפתח תוכניות הסברה נגישות ומותאמות תרבותית, לחזק את תפקידם של אנשי המקצועות הרפואיים ולהתמודד ישירות עם החששות, הסטיגמות והחסמים החברתיים שמונעים מאנשים לגשת לבצע בדיקות.
התרעות פיקוד העורף