אבל אותו מנגנון בדיוק הוא גם מקור הסיכון. אם הטסיות פחות פעילות, הדם נקרש לאט יותר. אצל חלק מהאנשים זה עלול להתבטא בדימום מהקיבה או מהמעי, צואה שחורה, הקאה דמית, אנמיה, דימומים חוזרים מהאף, שטפי דם רבים, ובמקרים נדירים גם דימום תוך מוחי. הסיכון עולה עם הגיל, עם היסטוריה של כיב קיבה או דימום, עם שימוש במדללי דם, סטרואידים או נוגדי דלקת כמו איבופרופן ונפרוקסן, ועם מחלות רקע מסוימות.
ההבדל החשוב ביותר הוא בין מניעה שניונית למניעה ראשונית. מניעה שניונית פירושה טיפול באדם שכבר עבר אירוע לבבי או מוחי, או שיש לו מחלת כלי דם ידועה. במצב כזה הסיכון לאירוע חוזר גבוה יותר, ולכן התועלת מאספירין לרוב משמעותית יותר. מניעה ראשונית פירושה מתן אספירין לאדם שלא עבר התקף לב או שבץ, בתקווה למנוע אירוע ראשון. כאן האיזון עדין בהרבה.
בעבר נטו להמליץ על אספירין לקבוצות רחבות יותר, בעיקר בגיל מבוגר או עם גורמי סיכון. בשנים האחרונות ההמלצות נעשו זהירות יותר, מפני שהתברר שאצל לא מעט אנשים בריאים יחסית, הירידה בסיכון לאירוע לבבי ראשון קטנה, בעוד שהסיכון לדימום אינו זניח. לכן אדם בן 55 עם כולסטרול מעט גבוה אינו צריך להתחיל אספירין לבד. צריך לחשב סיכון אישי, לבדוק לחץ דם, עישון, סוכרת, היסטוריה משפחתית, תפקוד כלייתי, תרופות, וסיכון לדימום.
מי לא צריך להתחיל אספירין לבד? כמעט כולם. זו לא תרופה שמתחילים מפני ש”הגעתי לגיל”. אדם עם כאבי בטן, כיב בעבר, דימום בצואה, נטייה לדימומים, שימוש במדללי דם, מחלת כבד, לחץ דם לא מאוזן או נטילת נוגדי דלקת נמצא בסיכון גבוה יותר לסיבוכים. גם מי שעומד לפני ניתוח, טיפול שיניים משמעותי או פעולה פולשנית צריך ליידע את הרופא אם הוא נוטל אספירין, אבל לא להפסיק לבד בלי הנחיה.
מצד שני, מי שכבר קיבל אספירין אחרי אירוע לבבי או צנתור לא צריך להפסיק בגלל כתבה או שמועה. הפסקה פתאומית עלולה להעלות סיכון לקריש, במיוחד אצל מי שיש לו תומכן בעורק או מחלת לב פעילה. אם יש דימום, כאבי בטן או חשש מתופעות לוואי, פונים לרופא כדי לשקול הגנה לקיבה, התאמת טיפול או שינוי תרופתי. ההחלטה תלויה בסיבה המקורית למתן האספירין.
אחת הטעויות הנפוצות היא שילוב אספירין עם נוגדי דלקת ללא מחשבה. איבופרופן, נפרוקסן ודיקלופנק עלולים להעלות סיכון לדימום במערכת העיכול, ובחלק מהמקרים גם להפריע להשפעה הרצויה של אספירין על הטסיות אם נלקחים בסמיכות. מי שנוטל אספירין קבוע לא צריך לקחת משככי כאבים ממשפחת נוגדי הדלקת בלי לשאול רופא או רוקח. לעיתים פרצטמול מתאים יותר, אבל גם זה תלוי במצב הרפואי.
אספירין אינו מיועד לטיפול עצמי בכל כאב בחזה. אם מופיעים לחץ בחזה, קוצר נשימה, הזעה, בחילה, הקרנה ליד או ללסת או תחושת עילפון, יש להזעיק עזרה רפואית דחופה. לעיתים מוקד רפואי ינחה ללעוס אספירין בזמן חשד לאירוע לבבי, אבל זו הנחיה רפואית במצב מסוים, לא תחליף לפנייה דחופה ולא המלצה שכל אדם ינהל לבד מהבית.
המסר פשוט: אספירין יכול להציל חיים אצל מי שצריך אותו, ועלול להזיק אצל מי שלוקח אותו בלי סיבה טובה. מי שנוטל אותו שנים ולא בטוח למה, צריך לשאול את רופא המשפחה מה הייתה האינדיקציה המקורית ואם היא עדיין קיימת. מי שחושב להתחיל אותו למניעה, צריך לעצור. את הכדור הקטן הזה לא מודדים לפי גודלו, אלא לפי האיזון בין קריש לדימום.
התרעות פיקוד העורף