המומחים מדגישים שהמחקרים היו תצפיתיים. המשמעות היא שהם זיהו קשר סטטיסטי בין הטיפול לבין התוצאות, אבל לא יכולים להוכיח שהתרופות הן הסיבה הישירה לירידה בחזרת הסרטן. ייתכן שחלק מההשפעה קשור לגורמים נוספים המאפיינים את המטופלות שקיבלו את התרופות.
אחת ההשערות המרכזיות היא שההשפעה אינה נובעת מפעולה ישירה של התרופות על תאי הסרטן, אלא מהשינויים המטבוליים שהן מחוללות בגוף. התרופות גורמות לירידה משמעותית במשקל הגוף, ובכך מפחיתות את כמות רקמת השומן. ידוע שעודף משקל והשמנה מעלים את הסיכון לסוגי סרטן שונים, ובמיוחד לסרטן השד לאחר גיל המעבר.
רקמת השומן אינה משמשת רק כמחסן אנרגיה. היא גם מייצרת אסטרוגן, הורמון המעודד את צמיחתם של חלק מגידולי השד. ככל שכמות השומן בגוף גדולה יותר, כך עולה גם ייצור האסטרוגן. ירידה במשקל מפחיתה את רמות ההורמון, ולכן עשויה להפחית את הסיכון להישנות המחלה אצל חלק מהנשים.
במקביל, השמנה מלווה במצב של דלקת כרונית בדרגה נמוכה. בשנים האחרונות הצטברו עדויות לכך שסביבה דלקתית עלולה לעודד התפתחות והתקדמות של סוגי סרטן שונים. תרופות GLP-1 נמצאו במחקרים שונים כמפחיתות סמנים של דלקת כרונית, ולכן ייתכן שגם מנגנון זה תורם להשפעה שנצפתה.
הממצאים משתלבים במגמה רחבה יותר. בשנים האחרונות פורסמו מחקרים שהצביעו על כך שתרופות ממשפחת GLP-1 עשויות להפחית גם את הסיכון לסוגי סרטן נוספים הקשורים להשמנה, אבל גם בתחום זה עדיין אין הוכחה שהתרופות עצמן מגינות מפני סרטן באופן ישיר.
כדי להוכיח קשר סיבתי נדרשים מחקרים אקראיים מבוקרים, הנחשבים לסטנדרט הגבוה ביותר במחקר רפואי. במחקרים כאלה המטופלים מחולקים באופן אקראי לקבוצת טיפול ולקבוצת ביקורת, ורק כך ניתן לקבוע אם התרופה עצמה היא שהובילה לירידה בסיכון. מחקרים כאלה עדיין לא פורסמו לגבי מניעת חזרת סרטן השד באמצעות תרופות GLP-1.
המומחים מדגישים שהתרופות אינן מהוות תחליף לטיפולים המקובלים בסרטן השד, כמו ניתוח, הקרנות, כימותרפיה או טיפול הורמונלי. גם נשים המקבלות זריקות הרזיה צריכות להמשיך במעקב האונקולוגי ובהשלמת כל הטיפולים שעליהם ממליץ הצוות הרפואי.
התרעות פיקוד העורף