ממתק בתחפושת או פצצת בריאות? האמת על פירות יבשים | ד"ר מאיה רוזמן

פרי מיובש הוא פתרון מעולה אם רוצים לקחת לנסיעות או לטיסות, בלי שיתקלקל, בלי שיתפוס מקום וגם בלי שצריך לשטוף. אבל האם הם בריאים כמו פירות טריים? האם יש להם בכלל ערך כלשהו?

היתרון של הפרי הטרי

עדיף לבחור בפרי טרי. הסיבה הראשונה היא תכולת המים הגבוהה שלו. המים מוסיפים נפח ומשקל כמעט ללא קלוריות, ולכן פרי טרי משביע יותר ביחס לכמות הקלוריות שבו.

משמש טרי אחד, למשל, תופס נפח גדול בהרבה ממשמש מיובש אחד. קל לאכול שניים או שלושה משמשים טריים, אבל באותה קלות אפשר לנשנש שמונה משמשים מיובשים בלי לשים לב שבעצם אכלנו כמות פרי גדולה בהרבה.

קלוריות - אותו פרי לפני ואחרי הייבוש

כאן חשוב להבין נקודה שגורמת להרבה בלבול: לא נכון להשוות 100 גרם פרי טרי ל-100 גרם פרי מיובש. במהלך הייבוש יוצאים בעיקר מים. לכן 100 גרם פרי מיובש מייצגים כמות גדולה בהרבה של הפרי המקורי.

אם לוקחים משמש אחד ומייבשים אותו, רוב הקלוריות, הסוכר הטבעי, הסיבים והמינרלים שהיו במשמש נשארים בו גם לאחר הייבוש. המשמש פשוט נעשה קטן וקל יותר. במילים אחרות, משמש מיובש אחד הוא בקירוב המשמש הטרי האחד שממנו הוא נוצר, כל עוד לא הוסיפו לו סוכר או רכיבים אחרים.

אותו עיקרון נכון לצימוק לעומת ענב: צימוק אחד הוא בערך ענב אחד מיובש. הבעיה מתחילה בכמות. אף אחד כמעט לא אוכל חמישה ענבים, אבל חמישה צימוקים נעלמים בפה תוך שניות. אז פירות יבשים אינם בהכרח עתירי קלוריות יותר מהפרי שממנו נוצרו. הם פשוט מרוכזים יותר ליחידת משקל ונפח.

הסיבים והמינרלים נשארים

ב-100 גרם פירות יבשים נמצא בדרך כלל הרבה יותר סיבים ומינרלים מאשר ב-100 גרם מהפרי הטרי, אבל שוב - זו בעיקר תוצאה של הוצאת המים וריכוז הפרי, ולא משום שהייבוש יצר ערכים תזונתיים חדשים.

נוגדי החמצון לאחר הייבוש – כמות נמוכה יותר

פירות יער, דובדבנים ופירות צבעוניים אחרים מכילים פוליפנולים ונוגדי חמצון, ובהם אנתוציאנינים האחראים לחלק מהצבעים האדומים, הסגולים והכחולים.

תהליך הייבוש יכול להפחית חלק מהתרכובות הרגישות, במיוחד כשמשתמשים בחום גבוה ובזמני ייבוש ארוכים. מידת הירידה משתנה מאוד בין פירות ובין שיטות ייצור.

תוספת סוכר – לא נכון באופן גורף

כאן רשימת הרכיבים חשובה במיוחד. צימוקים, תמרים, שזיפים ומשמשים מיובשים יכולים להימכר ללא תוספת סוכר, מאחר שהם מתוקים באופן טבעי.

חמוציות מיובשות הן דוגמה אחרת. הפרי המקורי חמוץ מאוד, ולכן מוצרים רבים מכילים סוכר מוסף. גם בדובדבנים, מנגו ופירות יבשים אחרים אפשר למצוא מוצרים שאליהם הוסיפו סוכר או סירופים.

פירות מיובשים וחומרים משמרים

בחלק גדול של הפירות המיובשים משתמשים בסולפיטים, בין היתר כדי לשמור על הצבע ולמנוע השחרה. אפשר לראות זאת היטב במשמשים: משמשים מיובשים כתומים ובהירים עוברים לעיתים קרובות טיפול בגופרית דו-חמצנית, בעוד שמשמשים שלא טופלו נוטים להיות חומים וכהים יותר.

סולפיטים חייבים להופיע ברשימת הרכיבים כאשר נעשה בהם שימוש בהתאם לכללי הסימון. אצל רוב האנשים הם אינם מהווים בעיה, אבל אנשים הרגישים לסולפיטים, ובמיוחד חלק מהסובלים מאסתמה, צריכים לשים לב לסימון.

כמות של כ-30-25 גרם פירות יבשים יכולה לייצג מנה סבירה של נשנוש ביניים ברוב המקרים, אבל מספר היחידות משתנה מאוד בין פירות. אבל 30 גרם זה לא מנה אחידה של כל פרי מיובש, מאחר שתמרים, משמשים, צימוקים וחמוציות שונים זה מזה בגודל ובהרכב.

כשיש אפשרות, פרי טרי הוא בדרך כלל הבחירה הטובה יותר: הוא מכיל יותר מים, משביע יותר ביחס לקלוריות ושומר טוב יותר על חלק מהוויטמינים הרגישים. פרי מיובש טבעי עדיין יכול להיות מזון מצוין ונוח. הוא מתאים לדרך, לטיולים, לטיסה לחופשה, כתוספת לדייסה או ליוגורט, ולמצבים שבהם אין פרי טרי זמין.