הרכיב שמעניק לטוניק את הטעם המריר האופייני הוא כינין, תרכובת שמופקת מקליפת עץ הצינכונה. במקור הוא פותח כטיפול נגד מלריה, וכינין עדיין משמש למטרה הזו במינונים גבוהים בהרבה ממה שיש במשקה. במי טוניק מדובר בכמות קטנה שנועדה בעיקר לטעם, לא לטיפול.
כלומר, גם שתייה של בקבוק שלם ביום נשארת הרחק מתחת לרמות שגורמות לתופעות לוואי אצל אדם בריא. חצי בקבוק בהחלט סביר, וגם בקבוק שלם. עם זאת, מי שנוטלים תרופות מסוימות, נשים בהיריון או אנשים עם רגישות ידועה לכינין - כדאי שיבדקו זאת מול רופא לפני שהופכים את הטוניק להרגל קבוע.
טוניק דיאט: הסוכרלוז
בגרסאות הדיאט, הסוכר מוחלף בסוכרלוז, ממתיק מלאכותי שאושר לשימוש על ידי רשויות הבריאות בעולם ונחשב בטוח בכמויות הרגילות. הוא לא תורם קלוריות, לא מעלה את רמת הסוכר בדם, וזו הסיבה שהגרסה הזו פופולרית בקרב מי שרוצים להימנע מסוכר מבלי לוותר על הטעם המר המוכר.
הבועות בטוניק, כמו בכל משקה מוגז, הן פחמן דו חמצני שהוזרם למים בלחץ. הוא לא מזיק לגוף, לא נספג ולא נצבר. חלק מהאנשים מרגישים תחושת נפיחות קלה או גיהוקים אחרי שתייה מהירה של משקה מוגז, אבל זו תופעה זמנית וחולפת, לא השפעה בריאותית של ממש.
היתרון הבריאותי המוכר
מעבר לטעם, לכינין יש היסטוריה ארוכה כאמצעי עזר להקלה של התכווצויות שרירים לילית, בעיקר ברגליים. לא מדובר בפתרון קסם, אבל אצל חלק מהאנשים כוס טוניק לפני השינה נותנת הקלה מסוימת.
חשוב לזכור שברשויות הבריאות יש הסתייגות משימוש בכינין במינון תרופתי לצורך הזה, בגלל תופעות לוואי אפשריות במינונים גבוהים. במינון שנמצא במשקה עצמו, הסיכון נמוך משמעותית.
אז האם זה כמו מגנזיום? לשאלת המאזינה - לא בדיוק. מגנזיום ידוע כתומך בהרפיית שרירים ובאיזון מערכת העצבים, וכינין פועל במנגנון אחר, שקשור להשפעה על תאי השריר עצמם.
מבחינה מעשית, שתי הגישות משמשות לאותה מטרה, הקלה של התכווצויות, אבל הן לא תחליף אחת לשנייה. אם התכווצויות השרירים חוזרות ומטרידות, כוס טוניק היא לא הפתרון היחיד, וכדאי לבדוק גם מצב מינרלים, שתייה מספקת ומצבים רפואיים שעלולים לגרום לתופעה.
מי טוניק הם לא תרופה, אבל גם לא סתם משקה קל. הכינין שבו נמצא בכמות בטוחה לרוב האנשים, הגזים לא מזיקים, וגרסת הדיאט עם סוכרלוז מאפשרת ליהנות מהטעם בלי סוכר מיותר. כוס פה ושם, בלי להגזים, יכולה בהחלט להיות חלק נעים משגרת השתייה.
התרעות פיקוד העורף