“כאב שמתעורר דווקא בלחיצה על נקודה מסוימת בבית החזה נוטה להתאים לבעיה במפרק שבין הצלע לעצם החזה ולרוב אינו קשור לצרבות ואין מקורו בלב. כיוון שהצלע מקיפה את הגוף עד עמוד השדרה, כאב כזה יכול אף להקרין לגב באותו גובה. במקרים רבים עוזרים משחה נוגדת דלקת ועיסוי קל. את הצרבות, הנובעות מחומציות יתר, כדאי לברר בנפרד – לעיתים בגסטרוסקופיה לשלילת הליקובקטר. וכדי להרגיע את החשש בעניין השד, שווה לבקש מרופאת המשפחה בדיקת אולטרסאונד וממוגרפיה של האזור”.
“לרוב אין צורך באנטיביוטיקה בבליעה לטיפול בשעורה. הריכוז שמתקבל ישירות בעין ממריחה מקומית של משחה גבוה בהרבה מזה שמגיע דרך מערכות העיכול והדם, ואנטיביוטיקה סיסטמית עלולה לגרום לתופעות לוואי מיותרות. גישה מקובלת היא מריחת משחה אנטיביוטית מקומית (כמו סינטומיצין) למשך שבוע עד עשרה ימים. אם השעורה אינה חולפת והופכת כרונית, רופא עיניים יכול לרוב לנקז אותה בפעולה קטנה ופשוטה, בהרדמה מקומית. כדאי לאשר את הטיפול המתאים מול הרופא”.
“כחכוח וליחה בגרון עשויים לנבוע מדלקת בגרון או מריפלוקס – מצב שבו השסתום שבין הקיבה לוושט נחלש, וחומצה עולה ומגרה את הגרון. חשוב לדעת שבמקרה של ריפלוקס, תרסיס סטרואידי לאף לרוב אינו יעיל, ואף עלול לגרות את הקיבה כשבולעים אותו עם הרוק. מקובל לפנות לרופא אף־אוזן־גרון שיבחן את הגרון בסיב אופטי, ולשקול נוגדי חומציות בהתאם להנחייתו. אם מופיעה במקביל חולשה כללית חריגה, כדאי להשלים בדיקות דם כדי לשלול גורם אחר, כמו זיהום ויראלי. ההחלטות, כרגיל, מול הרופא המטפל”.
“לתסמונת התעלה הקרפלית, כשהלחץ על העצב משמעותי, הטיפולים המוכרים ביותר הם ניתוחון פשוט בהרדמה מקומית, שנמשך כרבע שעה, או זריקת קורטיזון לתעלה על ידי אורתופד כף יד. מה שיתאים לך ייקבע בבירור עם הרופא”.
“כשאדם בן 92 מתפקד היטב ומתנהל באופן עצמאי, רבים מהרופאים נזהרים מאוד מהתערבות פולשנית, גם במצב שבו ההיצרות מוגדרת ‘קשה’. דווקא כאן יש משמעות רבה לתפקוד הלב עצמו: אם בדיקת האקו מראה שתפקוד החדר השמאלי שמור (מקטע פליטה תקין), התמונה מרגיעה יותר. ניתוח בגיל כה מתקדם עלול לפתוח פתח לסיבוכים, ולכן ראוי לכבד את רצון האם. הכיוון הטבעי הוא להפחית מהלחץ עליה ולקבל את ההחלטה עם רופא המשפחה שמכיר אותה. זו סוגיה שאי אפשר להכריע בה ללא בחינת המקרה לעומק”.
“הפרשה מוגלתית, במיוחד בגוון ירוק כהה, מעידה בדרך כלל על דלקת פעילה בתעלת האוזן. שימוש חוזר באנטיביוטיקה רחבת טווח עלול לגרום לחיידקים לפתח עמידות, ולכן עדיף שרופא אף־אוזן־גרון ייקח תרבית מההפרשה ויתאים אנטיביוטיקה ספציפית ויעילה. נקודה שחשוב מאוד לשים לב אליה: כל עוד לא ברור אם קיים נקב בעור התוף, מוטב שלא להזליף לאוזן טיפות או מי חמצן, שכן הם עלולים לחדור פנימה ולהזיק. פעולה כזו צריכה להיעשות רק לאחר בדיקת רופא. עד אז, כדאי גם למנוע כניסת מים לאוזן במקלחת ולהימנע מבריכה. את הטיפול המדויק יקבע הרופא שיבדוק את האוזן”.
התרעות פיקוד העורף