יש שאלות שקל לענות עליהן. מה אכלתם לארוחת הצהריים? שתיתם קפה בבוקר? היה קינוח? אבל כשיורדים לפרטים, הביטחון לפעמים מתערער. כמה פעמים פתחתם היום את המקרר רק כדי "לבדוק משהו"? כמה פעמים טעמתם בזמן שבישלתם? כמה אגוזים נעלמו מהצנצנת שעל השיש? כמה פעמים הוספתם עוד קצת שמן זית לסלט?
רוב האנשים לא מתקשים לענות על השאלות הראשונות, אבל הם פשוט לא זוכרים את התשובות לשאלות ההמשך.
אנחנו רגילים לחשוב על הזיכרון כעל ארכיון. מקום שבו נשמרים אירועים שכבר קרו. אלא שכאשר מדובר באוכל, המוח עושה יותר מזה. הוא לא רק מתעד את הארוחה, אלא גם משתתף בתהליכים המשפיעים על ויסות האכילה. כשהאכילה מלווה בהסחת דעת כמו צפייה בטלוויזיה, אכילה תוך כדי עבודה, נהיגה או גלילה בטלפון, הזיכרון של הארוחה נוטה להיות חלש יותר, והדבר עשוי להשפיע גם על כמות האוכל שנאכל בהמשך.
אנחנו לא מחליטים מתי לאכול רק לפי אותות רעב ושובע מהגוף, אלא מתחשבים גם במידע קוגניטיבי - כמו הזיכרון של הארוחה הקודמת, איפה אכלנו אותה ועד כמה היא הייתה משביעה. לכן ארוחה שנאכלה בהיסח דעת לפעמים כמעט לא נרשמת בזיכרון, גם אם היא הייתה גדולה.
"לא אכלתי כלום"
זו יכולה להיות אחת הסיבות לכך שאנשים משוכנעים שהם "לא אכלו כמעט כלום היום". מבחינת החוויה הסובייקטיבית שלהם, המשפט הזה עשוי להיות אמיתי לגמרי.
במחקר ניסויי שפורסם בכתב העת "Appetite" ב-2020, ביקשו החוקרים מהמשתתפים להיזכר בפירוט בארוחה שאכלו כמה שעות קודם לכן. במצבים מסוימים, מי שהתבקש להיזכר בארוחה, צרך מעט פחות נשנושים בהמשך היום לעומת קבוצת הביקורת. ההבדל היה קטן ותלוי בתנאי הניסוי, אבל הוא הראה שהדרך שבה אנחנו זוכרים ארוחה יכולה להשפיע על מה שנאכל מאוחר יותר. כלומר, בדרך כלל אנחנו חושבים שהאכילה יוצרת את הזיכרון, אבל בעצם, לפחות בחלק מהמקרים, מה שנשמר בראש משפיע על ההחלטה מתי וכמה לאכול אחר כך.
זה גם אחד ההסברים לכך שחוקרים מתייחסים בזהירות ליומני אכילה ולדיווח עצמי. מעבר למגבלות היכולת להיזכר, גם הערכת גודל המנות והרצון להציג את התזונה באור חיובי יכולים להשפיע על הדיוק.
זו גם הסיבה לכך שהדיווח על אירועי אכילה כאלה נוטה להיות חלקי: הם פשוט לא נרשמים היטב מלכתחילה. סקירה שפורסמה בשנת 2020 בכתב העת "Frontiers in Nutrition" מצאה שדיווח חסר על צריכת אנרגיה הוא תופעה מוכרת, והיא נוטה להיות בולטת יותר אצל אנשים עם BMI (מדד מסת הגוף) גבוה יותר. לא משום שאנשים מסתירים את מה שאכלו או שהם מנסים להציג את התזונה בצורה חיובית יותר, אלא משום שלא כל אכילה נחרטת בראש באותה מידה.
בקליניקה, כשאני מבקשת ממטופלים לצלם במשך יומיים-שלושה באמצע השבוע ויומיים בסוף השבוע את כל מה שהם אוכלים, קורה דבר מעניין. בפגישה הבאה הם לא פעם מספרים שדווקא הדברים הקטנים נעלמו. הם לא שכחו - הפריטים האלה לא הגיעו לצלחת ה"רשמית". שני ביסים מהשניצל שהילד השאיר, כמה זיתים שנלקחו מהמקרר בדרך, כפית חמאת בוטנים ואז עוד כפית או טעימות חוזרות רבות בזמן הבישול. עצם הידיעה שהם עומדים לצלם כל אכילה הגבירה את המודעות שלהם והפחיתה חלק מהאכילה האגבית וצמצמה תוספת קלורית שקופה, שבדרך כלל לא שמים לב אליה.
לכן המלצות כמו אכילה ליד שולחן, ללא מסכים ובקצב אכילה מתון, אינן מיועדות רק לשיפור חוויית האכילה. הן עשויות לסייע ביצירת זיכרון ברור יותר של הארוחה, ובכך להשפיע גם על תחושת השובע ועל הבחירות במהלך היום.
גם לאופן שבו המזון מוצג יש השפעה על השיפוט שלנו. כשאנחנו אוכלים ישירות מהאריזה, מהקערה, תוך כדי עמידה במטבח או בהליכה בדרך למכונית, קשה יותר להעריך בדיעבד כמה באמת אכלנו. לעומת זאת, מזון שמוגש בצלחת יוצר רושם ברור, ולכן גם עשוי להיזכר בצורה טובה יותר.
ועוד משהו שכדאי לשים לב אליו, אוכל שנתפס כבריא זוכה לפחות ביקורת מצידנו, וגם אם הוא נאכל כבדרך אגב, הסיכוי שיותיר אחריו תמונה ברורה - קטן משמעותית. אין פירוש הדבר שצריך לחשוד בשמן זית, באגוזים או בטחינה. הם אינם הבעיה. הבעיה היא התחושה שלפעמים הם "לא נחשבים".
תחושה דומה מתעוררת לפעמים אחרי פעילות גופנית. הליכה ארוכה, אימון בחדר הכושר או רכיבה על אופניים יכולים ליצור תחושה ש"הרווחנו" קצת יותר אוכל. אלא שדי קל להחזיר בארוחה או בנשנוש את האנרגיה שהוצאנו בפעילות, ולעיתים אף יותר. גם כאן, הבעיה אינה בפעילות הגופנית, כמובן, אלא בחשבון הלא תמיד מדויק שאנחנו מנהלים בראש.
כל אלה מסבירים מדוע אנשים אינטליגנטיים, מודעים ומנוסים יכולים להיות משוכנעים לחלוטין שהם אכלו מעט, ובכל זאת לגלות שהמאזן היומי היה שונה לגמרי. לא משום שנכשלו, אלא מפני שהמוח סינן, קיצר והשאיר בחוץ את מה שנראה לו שולי. התופעה הזאת לא נוגעת רק לירידה במשקל. היא באה לידי ביטוי באותה מידה אצל מי שעוקב אחר צריכת פחמימות בסוכרת, אחרי נתרן בלחץ דם גבוה, או אחרי כל פרמטר תזונתי אחר שדורש מודעות יומיומית - הפער בין מה שנצרך לבין מה שנזכר קיים בכל התחומים האלה, לא רק סביב משקל.
התרעות פיקוד העורף