בסך הכול נבדקו 2,319 ילדים של בני 100 ומעלה, והושוו ל-2,703 משתתפים בקבוצת ביקורת. בקבוצת המחקר נכללו אנשים שלפחות אחד מהוריהם הגיע לגיל 100, ואילו בקבוצת הביקורת נכללו מי שהוריהם חיו עד גיל 85 לכל היותר, או בני זוג של צאצאי בני 100. תקופות המעקב נעו בין 16 שנים במחקרי LonGenity ו-UK Biobank ועד 29 שנים במחקר של אוניברסיטת בוסטון. אף שכל אחד מהמחקרים אסף את הנתונים באופן עצמאי, החוקרים השתמשו באותה שיטת ניתוח כדי לבחון את הסיכון לתמותה ולמחלות הקשורות לגיל ולבדוק אם התוצאות חוזרות על עצמן בשלוש הקבוצות.
42% פחות סיכון למוות
הממצאים היו בולטים במיוחד. בהשוואה לאנשים שהוריהם חיו פחות שנים, לילדים של בני 100 היה, בכל גיל נתון, סיכון נמוך ב-42% למוות, סיכון נמוך ב-33% למחלות לב וכלי דם וסיכון נמוך ב-32% ליתר לחץ דם. היתרון נשמר גם לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון גורמים כמו עישון, צריכת אלכוהול, פעילות גופנית, תזונה, השכלה ומצב סוציו-אקונומי. כלומר, לפחות לפי הנתונים, ההבדלים לא נעלמו גם לאחר שנוטרלה חלק מההשפעה של אורח החיים.
גם מועד הופעתן של מחלות נדחה. בממוצע, המוות התרחש אצל צאצאי בני 100 כשלוש שנים מאוחר יותר, ויתר לחץ דם הופיע אצלם כחמש שנים מאוחר יותר. עם זאת, לא כל המחלות הושפעו באותה מידה. החוקרים לא מצאו הגנה ברורה מפני סרטן, ואילו לגבי שבץ מוחי התוצאות לא היו אחידות: הפחתת סיכון נמצאה רק בשניים מתוך שלושת המחקרים.
האם הסוד נמצא בגנים?
המחקר עצמו לא תוכנן לזהות אילו תכונות תורשתיות עומדות מאחורי היתרון. פרופ' מילמן הדגישה כי החוקרים אינם יכולים בשלב זה להצביע על גן מסוים או מנגנון ביולוגי שמסביר את התופעה.
המחקר, שפורסם תחת הכותרת Association of Parental Exceptional Longevity with Onset of Morbidity and Mortality Across Cohorts, נתמך בין היתר במענקי מחקר של מכוני הבריאות הלאומיים בארה"ב (NIH).
התרעות פיקוד העורף